donate button
youtube
twitter
facebook

מה אנחנו נושמים?

29/04/2008
הגדל

מה הם מזהמי האוויר הנפוצים ובעיקר בסביבה העירונית המאוכלסת? אילו מתכות נפלטות משריפת דלקים מתחנות כוח לייצור חשמל? ואילו מזהמי אוויר נפוצים נפלטים ממפעלי התעשייה הכימית ברמת חובב?
כל מה שרציתם לדעת על מה שאתם מכניסים לריאות.

 

לחומר חלקיקי מרחף לחץ כאן

לתרכובות אורגניות נדיפות לחץ כאן

למתכות לחץ כאן

למזהמי אאוויר ייחודיים לרמת חובב לחץ כאן

מזהמי האוויר הנפוצים

תחמוצות חנקן (NOx)

כיצד נוצר?
חד תחמוצת החנקן (NO) נפלטת בעיקר מתחבורה, תעשייה וייצור חשמל. דו תחמוצת החנקן (NO2) נפלטת בחלקה הקטן באופן ישיר, וברובה נוצרת כמזהם משני באטמוספרה כתוצאה מחמצון NO בתהליכים שונים.
למה הוא גורם?
תחמוצות החנקן מגדילות את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה, תורמות לגשם החומצי ולאפקט החממה והן מן המרכיבים העיקריים האחראים ליצירת זיהום אוויר פוטוכימי שאחד מסממניו המובהקים הוא האוזון. החנקן הדו חמצני הוא הבעייתי יותר מבחינה בריאותית וסביבתית. חשיפה אליו עלולה לגרום לירידה ביכולת תפקוד הריאות, במיוחד אצל חולים במחלות נשימתיות. חשיפות ממושכות לחנקן דו חמצני עלולות לגרום סיכוני זיהום בדרכי הנשימה אצל ילדים, והקטנת עמידות הגוף לחיידקים.
 

פחמן חד חמצני (CO)


כיצד נוצר?
פחמן חד חמצני נפלט בעיקר כתוצאה משריפה בלתי מושלמת של חומרי דלק.
למה הוא גורם?
פחמן חד חמצני הינו גז חסר צבע, טעם וריח ולכן קשה לחוש בו. הוא חודר ישירות לדם דרך דפנות הריאות, מתקשר להמוגלובין ומונע אספקת חמצן סדירה ללב, למוח וליתר הרקמות בגוף. הוא עלול לגרום לעייפות מוגברת, לכאבי ראש ולהאטה בתגובות, ובריכוזים גבוהים למחנק ולמוות. 
 

תחמוצות גפרית (SOX)

 

כיצד נוצר?
גפרית דו חמצנית (SO2) נפלטת משריפת דלקים פוסיליים המכילים גפרית כגון פחם, מזוט וסולר הנשרפים בעיקר בתחנות כוח ובתי זיקוק (ועל כן נפלטים בעיקר ממקורות נקודתיים).
למה הוא גורם?
הגופרית הדו חמצנית היא גז חסר צבע בעל ריח הגורם להרגשת חנק. גורמת לאפקטים של יובש בפה, גירוי בגרון ועיניים דומעות ולהחרפת מחלות בדרכי הנשימה ובעיקר לפגיעה בחולי אסטמה. ממזהם זה נוצרים חלקיקי גפרה (סולפט) בתהליכי חמצון שונים. חלקיקים קטנים אלה חודרים לעומק דרכי הנשימה. מחקרים שונים כבר הוכיחו קשר ישיר בין רמות גבוהות של גפרה לבין עלייה בתחלואה ובתמותה (בעיקר ממחלות בדרכי הנשימה ובלב). 
 

חומר חלקיקי מרחף


באוויר מרחפים כל העת חלקיקים בעלי הרכב כימי מגוון ממקורות שונים, בגדלים שונים ובריכוזים שונים. בשל מיקומה הגיאוגרפי של מדינת ישראל והתנאים המטאורולוגיים השוררים בה, "התברכה" ארצנו בכמויות ניכרות של אבק מדברי טבעי הנע לכיווננו בעיקר בעונות המעבר ממדבריות ערב ומצפון אפריקה. אבק טבעי זה, וכן אבק הנגרם מעיבוד שדות חקלאיים, מתנועת כלי רכב על דרכים לא סלולות מורכב בעיקרו מחלקיקים השוקעים במהירות גבוהה. החלקיקים הגדולים מ- 45 mm מוגדרים כ"אבק שוקע" והם אינם נעים למרחקים ארוכים, חלקיקים בינוניים מגודל זה מוגדרים "כלל אבק מרחף". חלקיקים קטנים נקראים "חלקיקים נשימים" ואילו חלקיקים קטנים במיוחד נקראים "חלקיקים נשימים עדינים".
לחלקיקים הגדולים, בדרך כלל, הרכב כימי הכולל צורן, סידן ואלמנטים נוספים הקשורים במינרלים. מקורם העיקרי של החלקיקים הקטנים, לעומת זאת, הוא פעילות אנתרופוגנית הכוללת פליטות מתעשייה, מתחבורה ומחימום ביתי. מקור נוסף הוא ריאקציות כימיות באטמוספרה, אשר בהן נוצרים מלחי סולפט וניטרט מחמצון מזהמי האוויר גופרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן, בהתאמה. ההרכב הכימי של חלקיקים אלה הוא בעיקר פחמן ומלחים.
מחקר של סקר סיכונים שנעשה בישראל והתמקד באזורי תל-אביב ואשדוד, מעריך שחשיפה כרונית לחלקיקים אנתרופוגניים שקוטרם קטן מ- 2.5 מיקרון תורמת לתמותה עודפת של כ- 8% לשנה.

פחמימנים (HC)

איך נוצר?
תרכובות פחמימניות שונות נפלטות לאטמוספרה כתוצאה משריפה לא מושלמת של דלקים, מדליפות בתעשייה ובשינוע דלקים ומתהליכים תעשייתיים שונים.
למה הוא גורם?
פחמימנים שונים מוכרים או חשודים בהיותם מחוללי סרטן (קרצינוגנים) או מחוללי מוטציות (מוטגנים).

 

אוזון

איך נוצר?
אוזון הינו מזהם משני אשר מהווה את המרכיב העיקרי ב"ערפיח" הפוטוכימי .
למה הוא גורם?
גז זה גורם לירידה בתפקוד הראות, כאבים בחזה, שיעול, דלקות בראות ובדרכי הנשימה, פגיעות בעיניים ובמנגנון הראיה וירידה בתפקוד הפיזיולוגי הכללי של הגוף . גז זה הינו מחמצן חזק, ועל כן גורם גם לקורוזיה במבנים, לפגיעה ביבול חקלאי, ועוד.


 

תרכובות אורגניות נדיפות THC או VOC


תרכובות אורגניות נדיפות אינן חומר טהור אחד אלא תערובת של פחמימנים רוויים, פחמימנים בלתי רוויים, פחמימנים ארומאטיים, ותרכובות אורגניות נוספות. תרכובות אורגניות רבות, במיוחד התרכובות הארומאטיות ונגזרות הבנזן ידועות כבעלות פוטנציאל לחולל סרטן. תרכובות אורגניות נדיפות גם מהוות מרכיב עיקרי בתהליכי זיהום אוויר פוטוכימי, כלומר תהליכים שבהם נוצרים מזהמים חדשים מהמזהמים שקיימים באוויר ע"י ריאקציות כימיות המתרחשות באמצעות קרינת השמש. בכך הן אחראיות ליצירת ריכוזי אוזון גבוהים ולחומרים נוספים המרכיבים את ענן הזיהום הקרוי "ערפיח פוטוכימי", הגורם לנזקים בריאותיים וסביבתיים רבים וקשים.


 

מתכות


מתכות הן יסודות הנמצאים בחומרי הדלק המיועדים לשריפה, בעיקר בתחנות כוח לייצור חשמל (פחם, מזוט וסולר) ובתעשייה (מזוט וסולר).
מתכות יכולות להופיע בסביבה בצורות שונות כתרכובות אורגניות ותרכובות אנאורגניות – דבר המגדיל את אפשרויות החדירה שלהן לגוף האדם. עובדות נוספות המלמדות על חומרת הבעיה של זיהום במתכות הן משך החיים הארוך שלהן וכן הנטייה של מרביתן להצטבר ברקמות הגוף לזמן ארוך, וכך להשפיע השפעה ארוכה ומצטברת.
רבים מהחומרים הללו מוגדרים בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג – 1993 כ'כימיקל מזיק' וכ'חומר מסוכן' (ראה נספח חוק החומרים המסוכנים התשנ"ג – 1993).


 

ארסן


ארסן הינו חומר רעיל ביותר, אף בריכוזים נמוכים. תרכובות אנאורגאניות של ארסן הן מסיסות במים, וחודרות לגופנו דרך הנשימה (שם הן מתמוססות בלחות שיש בדרכי הנשימה) או שהן מתמוססות במים וחודרות לגוף דרך מי השתייה.
נזקים בריאותיים של ארסן נמצאו עבור טווח רחב של ריכוזי חשיפה – החל מנזקים אקוטיים מחשיפה לריכוזים גבוהים – לעיתים עד מוות, דרך חשיפה כרונית ועד לנזקים שנצפו בחשיפה תעסוקתית. הנזקים הבריאותיים המקושרים לארסן כוללים סוגים אחדים של סרטן: סרטן ריאות, סרטן עור וסרטן בכליות, פגיעות במערכת העיכול, מחלות ורידים שונות – כולל פגיעה במערכת הקרדיו-וסקולארית, פגיעה במערכת העצבים, ונזקים שונים לעור.


 

עופרת


עופרת מקושרת עם נזקים לכליות, לכבד, ללב, לדם ולמערכת העצבים והמוח. העופרת חודרת למערכת הדם ומצטברת שם. השפעתה על הדם היא גרימת אנמיה והעלאת לחץ הדם. העופרת מגדילה את הסיכון לחלות במחלות לב (בעיקר אצל גברים). הפגיעה הנחקרת והקשה ביותר של עופרת היא על מערכות העצבים והמוח. פגיעה במערכות אלה גורמת לירידה בתפקודים המנטאליים, מצבי רוח וירידה בזיכרון. פגיעות אלה קשות במיוחד אצל ילדים, והן גורמות לקשיים בריכוז ובלימודים וכן לירידה ברמת האינטליגנציה (IQ). הצטברות עופרת בגוף והתחלת הנזק למוח עלולים להתחיל כבר אצל עוברים!


 

כרום


כרום ותרכובותיו (בעיקר סודיום ופוטסיום כרומט) עלולים בריכוזים גבוהים לגרום להיווצרות דלקות וכיבים במערכת הנשימה וכן דלקות ופגיעות בעור. פגיעות אקוטיות הנגרמות מריכוזים מאד גבוהים עלולות לגרום לפגיעות כבד ובכליות.


 

נחושת


נחושת בריכוזים נמוכים הינה יסוד חיוני לגוף. עם זאת, כמרבית החומרים החיוניים עודף ממנו עלול לגרום לנזקים חמורים לפחות כמו חוסר. בין הנזקים המקושרים לעודף נחושת ניתן למנות סימפטומים כגון בחילה, כאבי ראש, עייפות, הקאות ושלשולים, ובריכוזים גבוהים יותר גם קשיי נשימה, אנמיה, דימום במערכת העיכול כשל בכבד ובכליות והתקפי לב.


 

מנגן


עיקר נזקו של המנגן הוא בגרימת דלקות ריאה ובירידה כללית בתפקודי הריאה והנשימה.


 

ניקל

 

ניקל גורם למספר רב של נזקים אקוטיים וכרוניים. בין הנזקים האקוטיים (הנגרמים בעיקר מהתרכובת הרעילה ביותר של ניקל – ניקל קרבוניל) ניתן למנות כאבי ראש, ורטיגו, בחילות והקאות וסימפטומים המזכירים דלקת ריאות נגיפית. בין הנזקים הכרוניים ניתן למנות אסטמה, סינוסיטיס ואקזמה. במקומות שבהם היו ריכוזים גבוהים לאורך זמן נמצאה גם עליה בסיכון לסרטן ריאות.


 

תליום


היותם של מלחי התליום חסרי ריח, צבע וטעם, רעילים ביותר וקלים יחסית להשגה הפכה אותם בעבר (לפחות בארה"ב) לשימושיים במקרי רצח, התאבדות או הפלות בלתי חוקיות. עם זאת, המידע על נזקים בריאותיים הנגרמים מחשיפה סביבתית מוגבלים למחקרים שנעשו לגבי חשיפה תעסוקתית. אלה הראו אותם סימפטומים הנגרמים עקב הרעלת תליום, אך בדרגה קלה יותר – סימפטומים כגון: דימום במערכת העיכול, בחילות והקאות, כאבי ראש, פגיעות במערכת העצבים, שינויים בלחץ הדם, ועוד.


 

קדמיום

 

אפקטים אקוטיים הנובעים מחשיפות נשימתיות הם בעיקר בריאות ובמערכת הנשימה, והם מתבטאים בדלקות ריאה קטלניות. השפעות כרוניות נצפו במערכות הנשימה והכליות.


 

אלומיניום


בספרות המקצועית מדווחים מקרים שבהם בעקבות חשיפה לאלומיניום הופיעו בקרב האוכלוסייה הנחשפת סימפטומים של סחרחורות, שלשולים, הקאות, פצעים וכיבים בפה ובעור וכאבים בחזה. בקרב עובדים שנחשפים לאלומיניום במקום עבודתם (המשמעות של חשיפה תעסוקתית של עובדים היא בדרך כלל חשיפה מתמשכת לאורך זמן ולריכוזים גבוהים יותר) דווחו השפעות על מערכת העצבים כגון ירידה בתפקודים הקוגניטיביים והמוטוריים ונזק למערכת העצבים ההיקפית, וכן סימפטומים במערכת הנשימה כגון הצטלקות ריאתית (פיברוזיס) ואסטמה. ריכוזי אלומיניום גבוהים מהממוצע (ביחס לאוכלוסיה הכללית) נמצאו במוחם של חולי אלצהיימר – עובדה ההופכת את האלומיניום לחשוד בהיותו מרכיב חשוב בתהליך התפתחות המחלה!

מזהמי אוויר ייחודיים ממפעלי התעשייה הכימית ברמת חובב

חומצה הידרוברומית - HBr ו- ברום - Br2

 

אדיהם של שני חומרים אלה רעילים מאוד. הם גורמים לנזקים במערכת הנשימה כגון גירוי ודלקות בדרכי הנשימה, דלקות וכן בצקות בריאות. בריכוזים גבוהים עלולה נשימה של חומרים אלה אף לגרום למוות. לחומרים אלה השפעות על העור והם עלולים לגרום החל בגירויים קלים ועד כוויות חמורות.

 

חומצה הידרוכלורית (חומצת מלח) - HCl

 

החומצה ההידרוכלורית היא קורוזיבית (כלומר מאכלת) לעיניים לעור ולממבראנות הריריות. חשיפה נשימתית אקוטית עלולה לגרום לגירויים ולדלקות בעיניים, באף, בדרכי הנשימה ולבצקת בריאות. חשיפה תעסוקתית כרונית לחומצה הידרוכלורית גורמת לדלקות בקיבה, בסימפונות ובעור. חשיפה לריכוזים נמוכים לאורך זמן עלולה לגרום בליה ושינויים בצבע השיניים.

פחמן ארבע כלורי


פחמן ארבע כלורי הינו נוזל אורגני חסר צבע בעל ריח מתקתק ואופייני. ההשפעות הראשוניות של פחמן ארבע כלורי הן על הכבד, הכליות ועל מערכת העצבים המרכזית. הסימפטומים לחשיפה נשימתית אקוטית (לטווח קצר) כוללות: כאבי ראש, חולשה, רפיון אברים, בחילות והקאות. חשיפות נשימתיות אקוטיות לריכוזים גבוהים או חשיפות כרוניות, (חשיפות ארוכות טווח) לחומר זה עלולות לגרום נזק לכבד ולכליות. נתונים על אפקטים מסרטנים בבני אדם כתוצאה מחשיפה לפחמן ארבע כלורי הינם מוגבלים. ה- EPA מסווג חומר זה בקבוצת B2 דהיינו חומרים הידועים כמסרטנים בבעלי חיים וחשודים כמסרטנים גם בבני אדם (probable human carcinogen) וזאת על סמך תוצאות מחקרים בבעלי חיים.


 

מתיל איזובוטיל קטון MIBK

 

מתיל איזובוטיל קטון הינו נוזל אורגני חסר צבע המשמש כממס בתעשייה. חשיפות נשימתיות אקוטיות למתיל איזובוטיל קטון עלולות לגרום לגירוי בעיניים ובממברנות הריריות ועלול לגרום חולשה, כאבי ראש וסחרחורות, הקאות, בחילות, עייפות, חוסר קואורדינציה. חשיפה תעסוקתית כרונית למתיל איזובוטיל קטון גורמת לגירויים בעיניים, בחילות, כאבי ראש, חולשה, כבד מוגדל.


 

טולואן


טולואן הינו נוזל חסר צבע בעל ריח חריף ומשמש בעיקר כממס. בחשיפה אקוטית ובחשיפה כרונית בבני אדם וגם בבעלי חיים, טולואן משפיע בראש ובראשונה על מערכת העצבים המרכזית. חשיפה נשימתית אקוטית לרמות נמוכות עד בינוניות עלולה לגרום עייפות, כאבי ראש ובחילות. חשיפה אקוטית לרמות גבוהות של טולואן עלולות לגרום לדיכוי מערכת העצבים המרכזית. חשיפה כרונית לטולואן עלולה לגרום גירוי בדרכי הנשימה העליונות, בעיניים, בגרון, לגרום לכאבי ראש וסחרחורות.


 

קסילן (תערובת איזומרים)

 

תערובת הקסילנים מכילה בדרך כלל כ- 40-65% m-xylene ועד 20% מכל אחד מהחומרים o-xylene p-xylene ו- ethylbenzene.
חשיפה נשימתית אקוטית לתערובת החומרים גורמת גירויים בעיניים, באף, בגרון, לאפקטים במערכת העיכול ואפקטים נוירולוגיים. חשיפה נשימתית כרונית לתערובת הקסילנים עלולה לגרום בעיקר לאפקטים על מערכת העצבים המרכזית כמו: כאבי ראש, סחרחורות, עייפות, רעד וחוסר קואורדינציה. דווחו גם השפעות נשימתיות והשפעות על מערכת הלב והכליות. אין עדות לכך שהחומר מסרטן.


 

מתנול


המתנול הינו נוזל נדיף המשמש בעיקר כממס. חשיפה נשימתית אקוטית למתנול עלולה לגרום להפרעות בראיה ונזקים נוירולוגיים. חשיפה נשימתית כרונית למתנול עלולה לגרום כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, דלקות עיניים וטשטוש הראיה. אין מידע על אפקטים התפתחותיים ואפקטים מסרטנים של מתנול בבני אדם.


 

דיכלורואתאן (DCE -1,2-dichloroethane)


דיכלורואתאן הינו נוזל אורגני חסר צבע המשמש בעיקר ליצור וניל כלוריד וכממס וכחומר למיצוי וניקוי בסינתזות אורגניות. חשיפה לרמות נמוכות של דיכלורואתאן מתרחשת כתוצאה מנשימת אוויר בסביבה או במקום העבודה. חשיפה נשימתית אקוטית עלולה להשפיע על מערכת העצבים, הכבד, הכליות, עלולה לגרום מצוקה נשימתית, דופק לא סדיר, בחילות והקאות. אין אינפורמציה זמינה על אפקטים הנובעים מחשיפה נשימתית כרונית לחומר בבני אדם ומחקרים אפידמיולוגיים אינם חד משמעיים לגבי אפקטים מסרטנים.


 

כלור (Chlorine)


בתעשייה, הכלור משמש בעיקר כחומר חימצון בתהליכים כימיים. הכלור עלול לגרום לגירויים בעיניים בדרכי הנשימה ובריאות. חשיפה תעסוקתית כרונית, ארוכת טווח לכלור משפיעה על מערכת הנשימה, וגורמת לגירויים בעיניים ובגרון. אין מידע על אפקטים מסרטנים בבני אדם כתוצאה מחשיפה נשימתית.
 

 

עבור לתוכן העמוד