donate button
youtube
twitter
facebook

שטחים פתוחים - זכות בסיסית

איכות חיים גבוהה בערים תמנע בריחה של תושבים ליישובים בזבזני קרקע וכך יישמרו יותר השטחים הפתוחים בין הערים. לכל אדם הזכות ליהנות מגישה למרחבים פתוחים, בכל אופן שיבחר.
4/09/2007

הכרך הגדול, מטבע הדברים, נוטה למשוך אליו צעירים המחפשים את הגירויים המתמידים, את החשיפה למרכזי התרבות היצירה והבילויים, ובאופן כללי את השאון העירוני המתמיד, שלחלקם מהווה מנגינה נעימה עמה הם הולכים לישון ואיתה הם קמים בבוקר. לא פלא הדבר שמרכזי הערים הגדולות, מאוכלסים בעיקרם בשוכרי דירות, בעוד בעלי הדירות האמידים יותר, והבוגרים יותר, מעדיפים לחפש את השקט והשלווה, כאשר אחד המשפטים הרווחים יותר בימנו גורס כי "העיר אינה מקום לגדל בו ילדים". ברוב המקרים הם ימצאו את אותה שלווה בשכונות הספר של העיר, ובמקרים אחרים, יבחרו להגשים את "החלום האמריקאי" של בית צמוד קרקע + גינה קטנה + שתי חניות, אי שם בפרוורים.

נכון להיום, החלום על בית פרטי הולך ונחשף כבעייתי מבחינה סביבתית, בעיקר במדינה המשתרעת על שטח קטן כמו ישראל, שאינו מאפשר טעויות תכנון ובזבוז של שטחים גדולים בעבור פרטים בודדים. מבחינה אקולוגית מוכח שדווקא בניה עירונית לגובה, עדיפה בכל קנה מידה על פני ניצול של שטחים רחבים לצורך הקמת בתים צמודי קרקע, הנועדים לאכלס משפחה אחת או שתיים לכל היותר.

דווקא בגלל סיבה זו, שומה עלינו לדאוג יותר לרווחת התושבים החיים בערים, ולשמירה על השטחים הפתוחים בהם יוכלו להתרווח, לנפוש ולהתרגע על בסיס יומיומי. איכות חיים גבוה בערים תמנע בריחה של תושבים לישובים המבזבזים קרקעות, וכך יישמרו יותר השטחים הפתוחים בין הערים.

נכון להיום, רוב תושבי המדינה (92%) מתגוררים בערים, הנפרשות על פני 40% משטח המדינה – רובו במרחב שבין באר שבע לגבול הצפוני – הערים עצמן נעשות צפופות יותר ויותר, והשטחים הפתוחים שנותרים לתושבים הולכים ונעלמים. לדוגמא, השטח הבנוי במחוז ת"א עומד על 80% ואילו במחוז דרום הנו פחות מ – 2%. עלינו לספק לרוב המכריע הזה את איכות החיים הרצויה, הן עבור קיום יומיומי ראוי, והן למניעת ההגירה אל עבר השטחים הפתוחים, בעיקר באזור המרכז.

ההיסטוריה

על מנת להבין את הבעייתיות הייחודית למדינת ישראל, יש לקחת בחשבון את המצב הפוליטי ביטחוני בשנות הארבעים. עתידה של המדינה שבדרך היה לוטה בערפל, ומנהיגי הציונות ראו צורך בפריסה רבה ככל האפשר של יישובים לאורכה ולרוחבה של הארץ, על מנת להציב עובדה קיימת בפני העולם, ובעיקר בפני תושבי הארץ הערבים. מושבות רבות הוקמו, ויישובי "חומה ומגדל" צצו השכם וערב, חלקם הגדול התפתחו לכלל קיבוצים ויישובים אחרים שקיימים עד היום. הגם שאין לזלזל במדיניות יישוב זו, שנועדה הלכה למעשה לקבוע גבולות עתידיים ולחזק את הפריפריות העתידיות, הרי שכיום ניתן לנו להביט לאחור ולצפות בהשלכותיה של מדיניות זו, ולנסות ולצמצם את נזקיה ככל האפשר.

מדיניות היישוב של הארץ נוהלה ללא תכנון נכון ופיתוח בר קיימא, וגרמה לאובדן שטחים פתוחים רבים, ולקטיעת הרצף הירוק לאורך המדינה. רק לאחרונה, בתוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35), יש שינוי וחזרה למדיניות של שמירה על השטחים הפתוחים הבינעירוניים במידה סבירה. הבעיה המסתמנת כעת היא ציפוף יתר של הערים על חשבון איכות החיים בהן.

חשיבותם של השטחים הפתוחים

בראש ובראשונה, לשטחים הפתוחים ישנה חשיבות אקולוגית רבה. הם יוצרים איזון בין המרחב הבנוי והמרחב הפתוח, וקובעים את גבולות האזורים המיושבים. הם שומרים על בתי הגידול ועל המערכות הטבעיות הגדולות של המים, האדמה והאוויר. ערכם הכלכלי אינו מדיד כלל – תרומתם לטיוב האוויר, שמירה על הטמפרטורה, שימור החקלאות ועוד, אינו יכול להצטמצם לממדי משוואה מתמטית פשוטה.

שנית, לשטחים אלו חשיבות חברתית גדולה. הן לצורכי נופש ופנאי והן לצורכי תיירות חוץ, הנשענת על שטחים אלו כמייצגים של נופי ארצנו, ועל הפעילויות הרבות שטומנים אלו בחובם, על ערכי הטבע והמורשת שניבטים מכל שעל ושעל.

איכות החיים בעיר – פעילות אט"ד

רוב תושבי הארץ אינם נהנים מאיכות חיים נאותה בערים בהן הם חיים. אדם טבע ודין שמה לעצמה כמטרה את העלאת איכות החיים בכל יישוב עירוני, כך שרוב תושבי הארץ יצאו נשכרים ממדיניות הפיתוח, ומגמת הבריחה מן הערים תלך ותתמעט.

אנו דוגלים בפיתוח שטחים ירוקים רבים בתוך הערים, כשירות יומיומי לתושביהן, וכמו כן בציפוף מבוקר, הנשען על מערכת תחבורה ציבורית יעילה ונוחה. כל עוד שני גורמים אלו לא ייענו, תמנע מתושבי העיר היכולת ליהנות מיתרונותיה – תעסוקה, חינוך, תרבות ופנאי.

במשך יותר מעשור עוסקת העמותה בנושא השטחים הפתוחים, וניירות עמדה שהוצאנו במשך השנים קובעים את המכסות הראויות לכמות הגנים והפארקים בערים. יישום הנחיות אלו, כמו גם הנחיות שהוצאו על ידי משרדי הממשלה, הנם בראש סדר היום של אדם טבע ודין, ואנו פועלים לשם כך במוסדות התכנון ובוועדות המחוזיות. לאורך השנים השגנו הגדלה משמעותית של השטחים הפתוחים בשכונות ברחבי הארץ.

בשנת 2003, הוצאנו עבודה, אשר הוכיחה כי יש קשר בין התייחסות הרשות ליישוב, לבין פיתוח השטחים הציבוריים הפתוחים בו. זוהי עבודה שנעשתה (בשיתוף אוניברסיטת תל אביב) על יפו, ובה הוכחנו כי למרות שקיימת הקצאה סבירה לשל שטחים המיועדים לגנים ולפארקים, הרי שרובם מוזנחים או לא מפותחים כלל.

במקומות רבים אנו עדים לכך שהרשויות אינן מפתחות שטחים אלה לרווחת התושבים, או שהם מוסבים לשימושים אחרים כמו חניה, מקלטים, מוסדות ציבור או אפילו למגורים. פניות הציבור אלינו בנושא זה מוכיחות עד כמה גדלה מודעות הציבור לזכויות ואנו שמחים לסייע בכל מקרה, גם לגבי שכונות חדשות, שעדיין לא נבנו, וגם לגבי שכונות ומקומות קטנים יותר, אשר עוברים הליך של "התחדשות עירונית" (פינוי – בינוי או עיבוי).

המערכת התכנונית, בכל הרמות כיום, עדיין מאופיינת באי מתן משקל מספיק לנושא זה, המגיע לעיתים עד כדי התעלמות, וזאת למרות שניכר בנוגע לכך שיפור מסוים (שגם אנחנו אחראים לו במידה מסוימת). השאיפה היא להגיע למצב בו התייחסות מושכלת לנושא זה תהווה חלק בלתי נפרד ומחייב מן התכנון העירוני, ומעמד השטחים הפתוחים בעיר לא יפול ממעמדם של צרכים ציבוריים אחרים (כמו חינוך, דת, דרכים). מטרה נוספת היא ליידע את הציבור בנוגע לזכויותיו בנושא ולכלים העומדים לרשותו לשם מימושן.

יש לזכור - ליחידת דיור הנמצאת ליד שטחי ירוק ערך גדול יותר מיחידה זהה ללא גן לידה, וערכם הכלכלי של שטחים אלו גדל ככל שהערים נעשות צפופות יותר. מעבר לתחשיב הכלכלי, יש לזכור את תרומתם של השטחים הפתוחים בכל הרמות:

תנאים פיסיים – משחק, מנוחה, התכנסות, ספורט.

תנאים אקולוגים – שימור משאבי טבע ונוף, הצללה, הפחתת טמפ', שיפור איכות אויר, הפחתת רעש, החדרת מי נגר.

תנאים עיצוביים – הפרדה בין שימושים, הגדרת חללים וגבולות, יצירת זהות ותדמית ליישוב, חלק ממערך כולל.

תנאים פסיכולוגים – קשר לסביבה הטבעית, מנוחה מהבטון (הרפיה), מפגש בין ציבורים שונים, "ירוק" כגורם משפיע, מרגיע ומלהיב, חיזוק הקשר בין הפרט לסובב, חינוך סביבתי.

תנאים כלכליים – העלאת ערך יח"ד, העלאת תדמית היישוב, שימור ערכי מורשת.

 

המצב כיום

המערכת התכנונית, למרות עליית המודעות לחשיבות השטחים הפתוחים בערים, עדיין לא פועלת לטובתם, בצורה אופטימלית, במסגרת הפעילות השוטפת. מבחינה חוקית, קיימות הנחיות להקצאת גנים ופארקים, אשר אושרו בהחלטת ממשלה, אך אינן מחייבות באופן מוחלט. ההנחיות הממשלתיות קובעות הקצאה שהינה כמחצית מהשטחים המומלצים על ידינו. כלומר, בעוד אנו ממליצים על הקצאת 14 מ"ר ירוק לאדם ברמה שכונתית, ההנחיה הממשלתית היא להקצות כ 7 מטרים. ובעוד אנו ממליצים על הקצאה של 6 מטרים רבועים ברמה עירונית, ההנחיה הממשלתית עומדת על 3 מ"ר בלבד.

מעבר לכמויות, אין כל תקנה מחייבת להקצאה ולפיתוח של שטחים אלו ע"י האחראים, כלומר, הרשות המקומית. בעיות אחרות, המונעות את יישום ההנחיות המינימליות הללו, הינן ההגדרה האחידה של כל סוגי השטחים הפתוחים תחת אותו ייעוד, ללא הבדל בין גן לכיכר תנועה, לסוללה אקוסטית או כל שימוש פתוח אחר.

בעוד שלשימושי קרקע אחרים, כמו כביש או בית ספר, יש משרד ממשלתי הדואג לפיתוח גורמים אלו בעיר ותחזוקתם, הרי שהגנים אינם שייכים לאף גורם אחר מלבד משרד הפנים, האחראי על הייעודים באופן כללי. 'אדם טבע ודין' פועלת בכל הרמות והאמצעים לשינוי המצב, אם באמצעות פעילות מול קבוצות תושבים, אם באמצעות התנגדויות במוסדות התכנון ואם באמצעות העמקת הידע בנושא. ההישגים בנושא הינם רבים, והחשוב בהם הוא העלאת המודעות בציבור ובקרב מוסדות התכנון. מבחינה מעשית, בכל רחבי הארץ מכירים את משנתנו בנושא, ובמקומות רבים הצלחנו להעלות את כמות הגנים בשכונות, כמו גם את יישום ההקצאה בשטח ע"י פיתוח מחייב של הגנים במקביל לבניית המבנים. הפעילות בנושא נוגעת הן למרכזי הערים הותיקים והן לשכונות החדשות, בכל הארץ. אנו קוראים לציבור לעמוד על זכותו לשטחים פתוחים בקרבת מקום מגוריו ולפנות אלינו ליישום זכותו זו.

עבור לתוכן העמוד