donate button
youtube
twitter
facebook

פלא טבע הולך וגוסס

ים המלח

פלא טבע הולך וגוסס



ים המלח הוא תופעה ייחודית במינה: פיסות היסטוריה קדומות יחד עם עוצמות גיאולוגיות חד-פעמיות ומרחבי נוף מרהיבים. האגם הוא אחד מגופי המים המלוחים ביותר על פני כדור הארץ ומהווה את הנקודה היבשתית הנמוכה ביותר בעולם - עובדות שגרמו לו להיות מוקד משיכה והתעניינות חסרת גבולות.


למרות כל אלה ועל אף חשיבותו העולמית, מצבו של ים המלח מעולם לא היה גרוע יותר מאשר מצבו כיום, והוא הולך ונחרב למול עינינו מדי יום ביומו. מדובר בפלא טבע שהולך ונכחד!

 

מחקר שפורסם בסוף שנת 2015 גילה כי מפלס ים המלח יורד בכ-1.2 מטר בשנה, ומאז שנת 1976 ירד מפלס הים בכשלושים מטרים. על פי ההערכות, הקמת סכר דגניה לצרכי שאיבה למוביל הארצי בשנת 1964 (ולאחריו הקמת סכר אלומות) והטיית מי הירמוך בסוף שנות החמישים הביאו לגירעון של כ-500 מיליון מטר קוב (מלמ"ק) בכמויות המים אותן תורם הירדן לים המלח. בנוסף, סכירת אגני ניקוז, בעיקר באגן המזרחי של הים הביאה לגרעון נוסף של עד 425 מלמ"ק.

ים המלח הוא אגם ללא ניקוז המחולק לשני אגנים: האגן הדרומי והרדוד והאגן הצפוני העמוק. בעוד שהאגן הדרומי משמש לבריכות אידוי של מפעלי ים המלח, ועומקו מטרים בודדים, עומקו של האגן הצפוני מגיע עד 770 מטר, והעומק הממוצע הוא כ-200 מטרים. מאז שנת 1979, שני האגנים מופרדים על ידי מיצר לינץ'. מרגע שהמיצר הפריד בין שני האגנים, צפוי היה שהאגן הדרומי ילך ויתייבש. עם זאת, לשם המשך הפעילות התעשייתית, בירדן ובישראל, הוקמו שתי תעלות שבאמצעותן שואבים המפעלים את מי ים המלח מהאגן הצפוני אל האגן הדרומי למטרות אידוי. אמנם בסוף התהליך מוחזרת התמלחת המרוכזת ביותר מבריכות האידוי אל האגן הצפוני, אך כחצי מהמים שנשאבו - מתאדים. הפעילות התעשייתית מורידה את מפלס הים בכ-40 ס"מ בשנה.

למרות הנתונים האלה, למדינה אין פיקוח ראוי על היקפי השאיבה של מפעלי ים המלח מהאגן הצפוני אל בריכות האידוי. אנחנו, ב"אדם טבע ודין" פועלים כדי לשקם את ים המלח כבר היום, ולמנוע את המשך הפגיעה בו לאחר שנת 2030, השנה בה מסתיימת תקופת הזיכיון של מפעלי ים המלח.

 

לירידת המפלס יש השלכות קשות על האזור:

1. הרחקת חוף הים: במקומות רבים בים המלח, קו המים רחוק מהמקום בו היה החוף בעבר, ואתרי נופש אף מפעילים שאטלים אל המים.

2. בולענים: בעקבות ירידת המפלס וזליגה של מים מתוקים אל תת-הקרקע, במקום בו היו בעבר מים מלוחים. שינוי הרכב המים בתת-הקרקע יוצר את תופעת הבולענים המסוכנת, וכיום יש מעל 5,000 בולענים באזור. הבולענים הורסים כבישים, דרכי גישה ויוצרים מפגעים בטיחותיים מסכנים חיים.

3. בעקבות ירידת המפלס והתרחקות החוף, גם הנחלים הזורמים אל ים המלח משתנים, שינוי שעלול לפגוע גם הוא בכבישים ובתשתיות האזור.

4. ירידת המפלס שוברת את ה"סטטוס קוו" בין נביעות המים המתוקים לבין המים המלוחים, דבר שפוגע במערכת האקולוגית ובנדידת הציפורים במקום.

מתכוננים לסוף הזיכיון של מפעלי ים המלח

מתכוננים לסוף הזיכיון של מפעלי ים המלח
עבור לתוכן העמוד