בעולם המערבי המגמה כיום היא למצוא חלופות יבשתיות לטיפול בבוצה ולהימנע כליל מהזרמתה לים. בישראל תהליך בדיקת החלופות לטיפול יבשתי בבוצה מצוי בסחבת תמוהה.
האם חלופת השריפה מהווה פתרון בר קיימא לבעיית הפסולת והשימוש במשאבים?
אדם טבע ודין: יש לבחון את חלופת השריפה רק כטיפול משלים לאחר התבססות על מערך הפרדה ומיון פסולת
בראשית 2008 הודיע איגוד ערים דן לביוב שהוא מאמץ חלופה בת קיימא לטיפול בבוצה, ובכך אימץ את קריאתנו מראשית הדרך. לאחרונה נשמעו טענות קשות כנגד החלופה החקלאית, אנו מבקשים להעמיד דברים על דיוקם: עיכול הבוצה והפנייתה לדישון קרקע חקלאית היא דרך המלך לטיפול בר קיימא בבוצה בישראל.
ריבוי אירועי החומרים המסוכנים בישראל אינו גזירה משמים, הוא תוצאה של הסדר מיושן למתן היתרי רעלים, חסוי מפני ביקורת ציבורית ונעדר שקיפות וזאת למרות ששימוש ברעלים נעשה בסמיכות מסוכנת לריכוזי אוכלוסיה
נכון להיום, הטמנה היא עדיין הפתרון השכיח לטיפול בפסולת בישראל. בארץ מיוצרים מדי שנה 5,000,000 טון פסולת עירונית מוצקה, כאשר הפתרון לגבי 90% מהפסולת הוא הטמנה.
מאות אתרים שימשו לסילוק פסולת מסוגים שונים במשך עשרות שנים. רובם המכריע של פעלו ללא כל היתר חוקי, ללא פיקוח ובפרט בהעדר תשתיות מתאימות להפחתת מפגעים סביבתיים ולמניעת זיהומים.
לעמדת אדם טבע ודין, העברת אחריות הטיפול בפסולת הבניין לידי הרשות המקומית, תוך העמדת מקור מימון איתן, היא בבחינת מהלך הכרחי שיוביל לשיפור משמעותי בהתמודדות עם מגוון הבעיות הנוכחיות.
.jpg)
.jpg)
