לא יוקמו תחנות דלק בשוני ובבקעת הנדיב

בעקבות עתירה שהגישו אדם טבע ודין ועמותת תושבים לקידום בנימינה, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בראשות השופט קיסרי, כי בשלב זה לא ניתן להקים את תחנת הדלק בסמוך למבצר שוני אשר בבקעת הנדיב.
התכנית תשוב לדיון בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה, וזאת למרות שלכאורה כבר אושרה בשנת 1998. 
עו"ד אלי בן ארי מאדם טבע ודין אומר כי להחלטת ביהמ"ש משמעות עקרונית חשובה, הנוגעת לכל אותם יזמים שמסתמכים על תוכניות מאושרות בבואם לבנות באזורים בעלי ערך סביבתי רב. "להחלטה חשובה זו משמעות מרחיקת לכת מעבר להצלת השטח הפתוח שבסמוך למבצר שוני. בית המשפט, בהסתמכו על פסיקה קודמת של ביהמ"ש העליון, הראה פעם נוספת כי הוא נותן משקל גדול מאוד לשיקולים סביבתיים בתכנון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקביעתו כי ההגנה על השטחים הפתוחים גוברת על הצורך במימוש תוכניות מאושרות שכאלה. המשמעות של פסק הדין היא כי הפרה של הוראות תכנית המתאר הארצית – לפיה צריך לבחון לעומק היבטים סביבתיים – ושבגינה לא ניתן לממש את התכנית ולבנות, גוברת על היות התוכנית מאושרת"
 

התרענו מבעוד מועד

עו"ד בן ארי מברך על החלטת בית המשפט, שעצרה את התכנית להקמת תחנת דלק בלב שטח רגיש במיוחד מבחינה סביבתית. "התחנה תוכננה להבנות על שטח פתוח ערכי שבקצה התחום הצפוני של בקעת הנדיב, ליד מבצר שוני, בלב הרצועה הירוקה שנותרה בין השטח הבנוי של בנימינה לבין אזור התעשייה שמדרום לזיכרון יעקב."
 
עו"ד בן ארי הוסיף כי במשך כשנתיים טרם להגשת העתירה, התריעה אדם טבע ודין בפני הוועדה המקומית שומרון כי לא ניתן להקים את תחנת הדלק. "באישור התוכנית נפל פגם חמור – אי קבלת אישור המועצה הארצית כנדרש על פי הוראות תמ"א 31 ותמ"א 35. זאת, בהתאם לפסיקתו התקדימית של בית המשפט העליון בנושא זה. למרות התרעותינו, הוועדה המקומית החליטה כי מבחינתה התכנית מאושרת, וכי ניתן להתחיל בבניה, החלטה שנדחתה על הסף על ידי בית המשפט היום."
 
לטובת אדם טבע ודין נפסקו הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.
העתירה הוגשה על ידי עו"ד אלי בן ארי ועו"ד אסף רוזנבלום
(עת"מ 4436/07 וכן עתירה של עמותת תושבים לקידום בנימינה – 4428/07)

מקרה בקעת הנדיב

ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות השופטת ברכה בר-זיו קיבל עתירה נוספת שלנו (עת"מ 3312/06) בעניין תחנת דלק באזור בקעת הנדיב.
מדובר בתכנית להקמת תחנת דלק ושירותי דרך (כלומר, מסחר בעיקר) בהיקף בניה מוצע של 1,135 מ"ר בשתי קומות. התחנה תוכננה להבנות מצידו הצפון מערבי של כביש 70, בין בת שלמה למפעל שפיה. התחנה המיועדת מרוחקת 20-30 מ' בלבד מערוץ נחל דליה וכ-200 מ' ממחצבת שפיה. יעוד השטח לפי תמ"א 35 הוא רצועת נחל, שנמצאת בתוך מרקם שמור משולב- כלומר בשטח שערכיותו מבחינת טבע ונוף גבוהה במיוחד והתמ"א העניקה חשיבות מיוחדת לשמירתו. לכן נקבע בתמ"א כי בשטח כזה ניתן יהיה לאשר תוספת בינוי שאינה צמודת דופן לבינוי קיים רק אם -  "המטרות והשימושים של תוספת השטח לבינוי מחייבים את מיקומה בשטח הפתוח".

תחנות כפטריות אחרי הגשם

במרחק של קילומטרים ספורים מהמיקום המיועד של התחנה, כבר קיימות כיום מספר תחנות דלק באותו כיוון נסיעה. ביקנעם ובאליקים - מרחק של כ-12 ק"מ וכ-9 ק"מ בהתאמה לפני המיקום המוצע, ובפורדיס - כ-5 ק"מ לאחר המיקום המוצע 
מתן האישור לתחנה למרות ההוראה הברורה בתמ"א 35 מהווה לטעמנו פרשנות מעוותת לחלוטין שלה. זהו גם פתח להחלטות דומות בעתיד, הן בכלל שטח המדינה והן באזור הספציפי, שגם בו ישנן יוזמות רבות נוספות, שעד כה נבלמו, להקמת תחנות תידלוק.
העתירה הוגשה כנגד החלטת ועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה לאשר את התחנה, כאשר הוועדה המחוזית חיפה צידדה בעמדתנו, שאין לאשר את התחנה, וכך גם מנהל מינהל התכנון שמאי אסיף.
לטענתנו, מעבר לעובדה שהתחנה אינה נחוצה באותו שטח (תנאי סף מחייב לאישור התכנית), הרי שהועדת המשנה לא עמדה בחובת ההנמקה הקבועה בתמ"א 35.
במסגרת ההליך המשפטי, קיבל נציג הפרקליטות את עמדתנו ולמעשה הודה, פחות או יותר, הוועדת המשנה טעתה בנושא אי ההנמקה.
במקביל לעתירתנו, הוגשה גם עתירה כנגד ועדת המשנה לעררים על ידי מתחרה עסקי של היזם.
השופטת בר זיו קיבלה את שתי העתירות והחזירה את התכנית לועדת המשנה לעררים.

את העתירה כתבה עו"ד נירית לוטן ועו"ד אלי בן ארי. חוות דעת מומחה בתיק נתנה המתכננת יעל דורי.
בתיק זה לא נפסקו הוצאות – הפרקליטות נכנעה, היזם לא נשא באשמת מוסדות התכנון, וסונול בחרו שלא להשתתף בהליך.

לחתימה על עצומה למען השמירה על שטחים פתוחים לחץ כאן