דו"ח העוני הסביבתי 2008

היום הגישה אדם טבע ודין דו"ח עוני סביבתי לנשיא המדינה, שמעון פרס. הדו"ח השנה מעלה תמונה עגומה על פגיעה קשה בסביבה הנובעת מרפיסות שלטונית בישראל. רפיסות זו מקורה במערך חקיקה חלש, ישן וחלקי המאפשר לבעלי הון ולקבוצות אינטרס לעשות בסביבה כבשלהם והנפגע העיקרי הוא הציבור שמשלם בבריאותו ובאיכות חייו.
בהתייחסו לתוכן הדו"ח, ציין פרס כי הוא מחזק את ידי אדם טבע ודין שעושים עבודה חשובה, "אני מסכים עם ממצאי הדו"ח החמורים וקורא לכל המפלגות להעלות את נושא ההגנה על הסביבה על סדר יומן, כיון שמדובר בנושא לאומי, חוצה מפלגות הקשור לכל התושבים".

עוד הזכיר הנשיא, כי זה עתה שב מועידת הכלכלה העולמית בדאבוס, בה חיפש דרכים להעמיק את שיתופי הפעולה של ישראל עם מדינות העולם המפותח על מנת לקדם את ההתמודדות עם משבר האקלים. "עלינו לשאוף להעמיד את ישראל בראש החץ העולמי לפיתוח טכנולוגי אל מול האתגרים הסביבתיים".
הדו"ח מפרט את הכשלים המרכזיים בחקיקה ובישומה שמאפשרים מצב בלתי נסבל זה, מצביע על הנפגעים מהזיהום הסביבתי ועל מי שמרוויח ממנו ובגדול. אין תחום שנשאר נקי מפגיעה וכולם סובלים, במים, בקרקע ובאויר:

מים

אוזלת ידו של השלטון בישראל – גורם מרכזי למשבר המים הפוקד את המדינה ולזיהום מקורות המים והים
מה הכשל?
הועדה למתן היתרי הזרמה מאשרת הזרמת שפכים לים במקום להיות הגורם הממשלתי שפועל למניעת זיהום זה.

הנהנים העיקריים

מי שמרוויח מאוזלת יד זו של המדינה, אלו כמובן מזהמי הים שפועלים תחת היתרי ההזרמה הניתנים להם בחסות הועדה למתן היתרי הזרמה. 
דוגמאות מרכזיות הממחישות מי הם הגופים הנהנים מהזיהום בחסות החוק:
מפעל אגן יצרני כימיקלים בע"מ, בתי הזיקוק באשדוד, מפעלי ים המלח, מסוף אל"א המזרים שפכים למפרץ עכו,  מפעל מילובן, מזהם באמצעות הזרמת קולחים מזוהמים דרך מסוף אל"א.
 

מה הכשל?
השר להגנת הסביבה לא קובע היטלים לזיהום הים למרות שהוא מחוייב לכך על פי חוק, וכתוצאה מכך, המזהמים אינם נושאים בעלות הזיהום

הנהנים העיקריים
מזהמים פרטיים מרוויחים כלכלית מזיהום הים, בעוד עלויות הזיהום מושתות על הציבור בכללותו.
דוגמאות מרכזיות הממחישות את העדרו של כלי הרתעתי למזהמי הים (בהתבסס על טיוטת תקנות שלא זו בלבד שלא הותקנה, אלא גם הסכומים המעוגנים בה נמוכים עד לכדי לא אפקטיביים):
בתי זיקוק אשדוד היו נדרשים לשלם סכום של כשלושה מיליון ₪ בשנה,  על פי היתר ההזרמה הנוכחי. סכום זה נמוך בהרבה מהסכום הנדרש להקמת מתקן לטיפול סביר בשפכים אלה.
אגן כימיקלים היו נדרשים לשלם סכום של כארבעה מיליון ₪ בשנה. סכום זה אינו עולה אפילו על עלויות המימון עבור הקמת מט"ש לטיפול בשפכי המפעל. יוניליוור (תלמה) מזרימה כ-1.8 מיליון מ"קש אל החוף במפרץ חיפה, ללא צינור מוצא ימי, היתה נידרשת לשלם סכום של כ-63,000 ₪ בשנה.
מ.א. תמר מזרימה קולחים סניטריים לים המלח. תשלום ההיטל יהיה כ-12,800 ₪ בשנה. סכום זה בוודאי אינו מהווה כלי אפקטיבי לתמרץ את המועצה לפעול להתקנת אמצעים להפרדת השפכים המלוחים והסניטריים ולצמצום הזיהום. 
 
נוכח הדוגמאות שהובאו לעיל, ברור כי יש צורך בהעלאה משמעותית של גובה היטל ההזרמה שקבע המשרד להגנת הסביבה במסגרת התקנות. ויודגש-נכון למועד כתיבת שורות אלו מדובר בהיטל היפותטי, שכן השר להגנת הסביבה טרם קבע היטל על זיהום ים בתקנות.

מה הכשל?
העדר תקנים מעודכנים לאיכות מי שתיה

הנהנים העיקריים 
יישום המלצות ועדת עדין ידרוש בהכרח תוספת הוצאות כספיות מצד חברת "מקורות" וספקי המים האחרים.

 

מה הכשל?

איכות מי שפכים ממוחזרים (מי קולחין) ירודה גורמת לזיהום מי התהום למרות המלצות ועדה ממשלתית משנת 2000 שאינה מיושמת.

 

הנהנים העיקריים
פועל יוצא של העדפת הממשלה שלא לשפר את מי הקולחין ובמקום זאת להגדיל את היקפי ההתפלה, הוא כי מדינת ישראל מתקשרת בחוזים עם זכיינים פרטיים שנהנים כלכלית מהקמתם ותפעולם של מתקני התפלה תמורת הבטחת רכישת המים המותפלים בידי המדינה במחיר נקוב.

 

מה הכשל?

חקיקה אנטי סביבתית מספקת הטבות מרחיקות לכת למפעלי ים המלח ומובילה לירידה מתמדת במפלס מי הים. 

הנהנים העיקריים

מפעלי ים המלח

קיימות שתי סיבות עיקריות לירידת המפלס: ניצול המים השפירים באגן ההיקוות על-ידי ישראל, סוריה וירדן והפקת מלחי הים על-ידי המפעלים התעשייתים בישראל ובירדן. פעילות המפעלים התעשייתים משני צידיו של ים המלח תורמת יחדיו לכ-35% מסך גרעון המים הנוכחי. בנוסף, השטחים הפתוחים באזור האגן הדרומי מופרים בהיקפים גדולים כתוצאה מפעילות מפעלי ים המלח בשטחי הזיכיון, שיצרו טביעת רגל נופית באזור לאחר שנים של פעילות אינטנסיבית בניצול משאבי הטבע. 

למידע נוסף על פעילותנו בתחום המים

הקרקע נשמטת לנו תחת הזיהום בחסות החוק

מה הכשל?
העדר חוק לשיקום קרקעות מזוהמות מאפשר למדינה להסיר מעליה את האחריות לטיפול מקיף בבעיה ומאות קמ"ר של קרקעות נטושות המזהמות את מי התהום ומסכנות את בריאות התושבים החיים בסמוך. 

הנהנים העיקריים
האשמים בזיהום הם הנהנים העיקריים מהעדר חקיקה. חברות דלק, תעשיות שונות ובעלי מוסכים שבמשך שנים זיהמו את הקרקע ללא מפריע וכעת אינן נושאות באחריות לנזקים. באופן אבסורד המדינה הופכת לנהנית עיקרית משום שרבות מהתעשיות שבשליטתה זיהמו את הקרקע (מפעלי תע"ש לדוגמא).

מה הכשל? 
חוק תכנון ובנייה חסר ומיושן מוביל למחסור בשטחים ציבוריים פתוחים בערים ולהעדרן של ריאות ירוקות במרכזי הערים שתורמות לשיפור איכות האויר בהן. כך, ממוצע שטח פתוח לתושב עירוני בישראל עומד על כ-0-3 מ"ר בעוד שבמדינות המפותחות בעולם הממוצע מגיע עד לכ-14 מ"ר לתושב.

הנהנים העיקריים
המציאות העגומה היא שהערים בישראל נכנעו ללחצם של ראשי רשויות קצרי רואי, מינהל מקרקעי ישראל ויזמי נדל"ן שנהנים מבנייה לא מבוקרת אשר באה על חשבון השטחים הפתוחים.

מה הכשל? 
תכניות בנייה ישנות ופוגעניות בחסות חוק תכנון ובנייה מיושן מאיימות לנשל מהציבור בישראל שורה של שכיות חמדה, שטחים בעל ערך נופי רב.

הנהנים העיקריים
היקף הנהנים מצומצם ביותר – מספר יזמים בעלי היתרי בניה חולשים על הזכות לנצל קרקעות אלה, שערכן הנופי לא יסולא בפז.
אליהם ניתן לצרף את מינהל מקרקעי ישראל שגורף רווחים כתוצאה מהפשרת קרקע לבניה, שהאינטרס הסביבתי לא תמיד בראש מעיניו.

מה הכשל? 
חוק הפיקדון מיושם באופן חלקי ותשתית איסוף המשקאות בישראל נפגעת עקב לחץ שמפעילים תאגיד המחזור (אל"ה) ויצרני המשקאות נגד חוק הפיקדון. 
 
הנהנים העיקריים
בעלי תאגיד המחזור הם יצרני המשקאות: קוקה קולה, טמפו ויפאורה תבורי. היקף מכירותיהם נאמד במאות מיליוני דולרים.

מה הכשל? 
חוק חסר מאפשר כריתה בלתי מבוקרת של עצים בערים. 
 
הנהנים העיקריים
יזמים, אשר שיקולי רווח מיידי (גם אם לרוב לגיטימיים) בשמם הם פועלים, אינם נסוגים כנדרש אל מול שיקולים סביבתיים ארוכי טווח כגון אלה; רשויות מקומיות ואחרות אשר אמונות על עבודות תשתית ותחזוקה, שאינם נדרשים לשקם עצים שנפגעו אגב פעילותם.

למידע נוסף על פעילותנו בתחום הקרקע

אוויר: חקיקה בלתי מספקת מהווה "חממה" למזהמים

מה הכשל?
מערך חוקים דל ומיושן מוביל לזיהום אויר שאינו אפילו לא בתקני איכות האוויר המיושנים המחייבים בישראל.
עד לרגע זה, בישראל מוסדרת איכות האוויר באמצעות סדרה של חוקים מיושנים, תקנות והגבלים שונים ונקודתיים שאבד עליהם הקלח כדוגמת החוק למניעת מפגעים שחוקק בשנת 1961, תקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר) משנת 1992, ותקני פליטה לתעשייה המוטמעים ברישיונות העסק של המפעלים, מתעדכנים לעיתים רחוקות ומבוססים על תקן גרמני מיושן: TA-Luft 86.  רשויות האמונות להתמודד עם הטיפול בזיהום ובראשן המשרד להגנת הסביבה, עומדות חסרות אונים, ללא יכולת אפקטיבית להתמודד מול מימדי הזיהום ההולכים וגדלים. חוק אוויר נקי חוקק אמנם השנה, אך לפי דרישת השר להגנת הסביבה, יתחיל להיות מיושם בהדרגה רק בשנת 2011. 

הנהנים העיקריים
המזהמים הגדולים - התעשיות הגדולות שאינן מחויבות עדיין לתקני פליטה מחמירים, יבואני הרכב שנהנים מהעדר תוכנית לאומית להפחתת פליטות האוויר מתחבורה ועידוד נסועה ציבורית, חברת החשמל שעדיין אינה מחויבת בתקני הפליטה החדישים למשק החשמל המעוכבים כבר למעלה מעשור.
הסובל הגדול הוא כמובן הציבור, שבהעדר חקיקה ראויה ממשיך לשלם את המחיר בחייו ובבריאותו כתוצאה מזיהום אוויר והכלכלה הישראלית שסופגת את הנטל של בריאות הציבור.

מה הכשל?
חוק שנותן חסות למפגעים סביבתיים - הועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) המאפשרת תכנון מתקני תשתית מזהמים בהליך מקוצר וחסר. כגוף עוקף מוסדות תכנון מביאים לאישורם של פרויקטים ענקיים של תשתיות להם השלכות סביבתיות חמורות, מאושרים ללא אפשרות אמיתית להתנגד להם, בין היתר להקמת תחנת כוח פחמית נוספת (פרויקט D).
בוועדה לא קיימת כל הירארכיה תכנונית וייצוג הציבור או אינטרסים מסוימים בה אינם באים לידי ביטוי או שהם מוחלשים מראש באמצעות חוסר ייצוג הולם (הות"ל מורכב ברובו הגדול מנציגים של משרדי ממשלה). לעובדה זו משקל רב בקידום תוכניות שהיו נגנזות או משתנות אם היו בסמכותה של המועצה הארצית.

הנהנים העיקריים
באופן פרדוכסלי, המדינה מספקת לעצמה את היכולת להיות מעל לחוק שהיא עצמה יצרה. כך, הות"ל מאפשר למוסדות המדינה ליזום ולפתח פרויקטים של תשתיות מבלי להיות מחויבים לתהליך המלא של אישורים במוסדות התכנון הרגילים. רשימה של גופים נהנים עב"ס קבוע מפריבילגיה זו, ביניהם: חברת החשמל, מע"צ, חוצה ישראל ועוד.
 
למידע נוסף על פעילותנו בתחום האוויר

* אנא עיינו בדו"ח המלא המציג את שלל הנתונים והסימוכין בחוק.
 
לתקשורת:
לפרטים נוספים ניתן לפנות ל אביעד אורן, דובר אדם טבע ודין 052-3583561