הסבר לפונים בנושא מפגעי ריח

ריח הינו חומר נדיף הנמצא באוויר, אשר קליטת המולקולות שלו באף מביאה להעברת שדרים חשמליים למוח, וכתוצאה מכך לתחושה ייחודית בתודעתנו.

ההבחנה בין ריח "טוב" לריח "רע" הינה, על פי רוב, סובייקטיבית, וריחות נעימים לאחד עשויים להיות קשים ודוחים לאחר. ועם זאת, ישנם סוגים רבים ושונים של ריח אשר יקשה למצוא איש או אישה אשר אינם רואים בהם ריחות מאוסים אותם קשה לסבול. ריחות מסוגים אלה, אשר מקורותיהם כוללים, בין השאר, ביוב, פסולת, פעילות תעשייתית ורקב – כאשר עוצמתם חריפה, מהווים מפגע סביבתי לכל דבר, אשר אין להשלים ואין להסכין איתו.

ישנן שתי שיטות עיקריות למדידת ריח:

1.מדידה בשיטות כימיות אנליטיות.

2.שימוש בחוש הריח של האדם – צוות מריחים:
המריחים יכולים לבקר באתר נפגע הריח, או, לחילופין, יכול להיעשות שימוש במכשיר האולפקטומטר, באמצעותו ניתן להגיש גז ריחני להרחת המריחים.

ישנם ארבעה מאפיינים מקובלים לתיאור ריח, בהם נעשה שימוש במדידות שנעשות ע"י צוות מריחים:

• סף גילוי הריח - ריכוז הריח הנמוך ביותר הניתן לגילוי ע"י 50% מצוות המריחים.
• עוצמת הריח
• הטון ההדוני – רמת הנעימות של הריח. מדובר, כאמור, ברמה המושפעת השפעה ממשית מזהות המריח. הטון ההדוני נע בין 4 (ריח נעים) לבין 4- (ריח בלתי נעים).
• אופי הריח – למה הריח דומה.

מה אומר החוק?

החוק למניעת מפגעים, התשכ"א –  1961 קובע בסעיף 3:

"לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים."
בהמשך קובע החוק כי השר להגנת הסביבה יתקין תקנות שיגדירו ריח בלתי סביר מהו. ואולם, עד עצם היום הזה טרם הותקנו תקנות כאמור.
העדר התקנות הקונקרטיות להגדרת "ריח בלתי סביר" מקשות על טיפול במטרדי ריח במישור החוקי והמשפטי, אך אין הוא מהווה מכשול בלתי עביר: תקנות משמשות ככלי עזר להגדרה ותו לא; על פי הוראות החוק, ריח חזק או בלתי סביר – תהא הגדרתו של זה אשר תהא –אשר מפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים מהווה מפגע המנוגד לחוק.

הפצת ריח רע היא גם עבירה פלילית. חוק העונשין, התשל"ז – 1977 קובע בסעיף 223:
"המקים לצרכו רעש גדול או מפיץ לצרכו ריחות פוגעים או מזיקים, במקום ובנסיבות המטרידים בני אדם מן השימוש בזכות הרבים, דינו - מאסר שנה אחת."

ישנם דברי חקיקה נוספים המתייחסים למקורות ריח רע. כך למשל, סעיף 53 לפקודת בריאות העם, המגדיר מפגעים שונים המחייבים טיפול, מתייחס, בין השאר,ל"כל רחוב, בריכה, מזחלה, חפירה, תעלה, אמת-מים, קערית שופכין, בור, בית כיסא, בית כבוד, משתנה, בור שופכין, ביב, תעלת ניקוז, בור צואה, או בור אפר, או בית קיבול למיני אשפה ודומן שריחם נודף...", ל"כל ערימה של חומר שריחו נודף...בתוך חמישים מטר מכל דרך ציבורית בכל מקום שהוא", ול"כל בית ספר, או כל בית חרושת, בית מלאכה או מקום עבודה שאינם מוחזקים במצב של ניקיון ואינם נקיים משופכין היוצאים מכל ביב, בית כסא, משתנה, או כל מקור אחר של שופכין בעלי ריח רע".

בדומה לכך, לעתים קרובות ריח נגרם ע"י מפגע שאינו חוקי כגון זיהום אוויר, פסולת, גלישת ביוב וכד', בו ניתן לטפל בכלים החקיקתיים הרלוונטיים לו. 

ההבחנה בין ריח "טוב" לריח "רע" הינה, על פי רוב, סובייקטיבית, וריחות נעימים לאחד עשויים להיות קשים ודוחים לאחר. ועם זאת, ישנם סוגים רבים ושונים של ריח אשר מוסכם על הכל כי הם ריחות רעים הפוגעים באיכות החיים. ריחות מסוגים אלה, אשר מקורותיהם כוללים, בין השאר, ביוב, פסולת, פעילות תעשייתית ורקב –מהווים מפגע סביבתי לכל דבר, אשר אין להשלים עימו.

• הרשות המקומית:
  הרשות המקומית הינה הגוף העיקרי והמיידי אליו ניתן לפנות בבקשה לטפל במטרד, בפרט כאשר מדובר במטרד ריח הנגרם מערימות פסולת או מביוב, בדגש על מחלקת התברואה.
• המשרד להגנת הסביב:
  במקרה של מטרד ריח, ניתן לפנות למחלקת פניות הציבור של המשרד להגנת הסביבה בטלפון 02-6495803, או במייל.
  המשרד להגנת הסביבה מעסיק צוותי מריחים, אשר נשלחים לאזורים שונים בארץ ומודדים ריחות.
• לדף מידע על מפגעי ריח ועל צוותי מריחים, וכן לטופס מעקב אחר מפגע ריח, באמצעותו ניתן לפנות לרשות המקומית ולמשרד להגנת הסביבה

אם אתם זקוקים לסיוע בטיפול במפגעי ריח, אתם מוזמנים לפנות למוקד הירוק. בפנייתכם אנא ציינו האם כבר פניתם לגורמים אחרים בנושא, כיצד השיבו לכם וצרפו כל חומר רלוונטי.
לטופס פנייה לחץ כאן