donate button
youtube
twitter
facebook

מהפכת המיחזור: מהטמנה לשימור משאבים

מהפכת המיחזור: מהטמנה לשימור משאבים


מדינת ישראל מצויה בעשור האחרון בתהליך מעבר מואץ, ממשק מוטה הטמנה לעבר משק מוטה מיחזור ושימור משאבים. אנחנו פעלנו ללא לאות בכלים שונים ומגוונים במטרה לסיים את עידן ההטמנה ולקדם את משק המיחזור בישראל. לשמחתנו, רשמנו לא מעט הצלחות במהלך חשוב זה. ועדיין,  עוד  עבודה רבה עוד לפנינו בישומו והטמעתו.

מפגעי המטמנות

בעשורים הראשונים מאז קום המדינה עיקר תשומת הלב הוקדשה לבעיות התברואיות הנגרמות מהפסולת ולניקיון המרחב העירוני ורשות הרבים. הפסולת פונתה אל מחוץ למרחב הבנוי והחלה להיערם כך שבמרבית הישובים והערים נוצר הר פסולת של ממש.

בתחילה הרי הפסולת נקראו "מזבלות" ובהמשך הוסב שמן ל"מטמנות" בהן הפסולת הושלכה, הודקה וכוסתה בעפר מפעם לפעם. כ – 400 מטמנות, רובן לא חוקיות צמחו וגדלו ברחבי הארץ תוך גרימת מפגעים סביבתיים קשים: זיהום מים וקרקע בתשטיפים מגוף הפסולת, פליטת מזהמי אויר וגזי חממה, מפגע נופי חמור, ועד סכנה להפצת מחלות. מעבר לכך, הטמנת הפסולת מהווה בזבוז משווע של חומרי גלם בני השבה ומיחזור.


סוגרים את המטמנות


ב – 1993 התקבלה החלטת ממשלה הקובעת שיש לסגור את המטמנות הבלתי חוקיות ובשנות התשעים הוביל המשרד להגנת הסביבה מהלך בו נסגרו מרביתם של האתרים, לרבות אתר חיריה הגדול מכולם, והוקמו מספר מטמנות חדשות ומשודרגות, בעיקר בצפון הנגב.

עם סגירת המטמנות עדיין עמדו בפנינו שתי בעיות הדורשות טיפול. האחת, מספר מטמנות גדולות עדיין המשיכו לפעול ובראשן: מטמנה בראשון לציון, מטמנת רתמים באשדוד, מטמנת מודיעין בקרבת שהם ומטמנת אבו דיס בירושלים.

השנייה, סגירת האתרים איננה מספקת ויש לפעול לשיקומם, מכיוון שפליטת המזהמים איננה פוסקת בסגירת האתר והיא יכולה להימשך עוד עשרות שנים בהיעדר פעולות שיקום.

אנחנו פעלנו לטיפול בשתי הבעיות הללו. עתרנו לבג"צ בעניין הצורך בתכנית לאומית לשיקום כל המטמנות וניהלנו מאבקים משפטיים לסגירה ולשיקום של המטמנות בראשל"צ, אשדוד ומודיעין כמו גם הפעלת לחץ לסגירת מטמנת אבו דיס.

ואכן מאמצים אלה נשאו פרי: כל המטמנות הלא חוקיות והמזהמות נסגרו (אבו דיס נסגרת בהדרגה), הוכנה תכנית כללית לשיקום האתרים וליצירת סדר עדיפות בין האתרים לשיקום. תהליכי השיקום החלו, למרות שהביצוע מתקדם בקצב איטי למדי.

מקדמים את המיחזור

ועדיין אין די בהסדרת ההטמנה, שכן הטמנה היא עדיין דפוס פעולה שאיננו בר קיימא ולכן יש לפעול כדי לצמצמו. מיחזור הוא האמצעי השכיח ביותר לצמצום ההטמנה ולשימור משאבים בתחום הפסולת.

בסוף שנות התשעים הותקנו "תקנות המיחזור" אשר קבעו חובת מיחזור על הרשויות המקומיות. שיעור המיחזור הקבוע בתקנות עלה בהדרגה ל – 25%, אך בהעדר תמריץ כלכלי, רובן של הרשויות לא עמדו ביעד שנקבע להן ורבות מהרשויות אף לא דווחו על כך כנדרש.

אנחנו פעלנו בדרכים משפטיות ובהצעות מקצועיות כדי לתקן מצב זה והתובנה המרכזית הייתה: שימוש בכלי בעל השפעה כלכלית חזקה: היטל ההטמנה.


היטל על ההטמנה

כנהוג במרבית ארצות המערב "היטל ההטמנה" נחשב ככלי ראשון בהנעת משק המיחזור. עתרנו לבג"צ על כך שהשר לאיכות הסביבה איננו עושה שימוש בסמכותו להטלת ההיטל כפי שעליו לעשות. לאחר דיונים ארוכים הוטל ההיטל ביולי 2007.

בנוסף, הצלחנו להביא לכך שכספי ההיטל יישארו בקרן לשמירת הניקיון ויוקדשו לקידום פעולות המיחזור ברשויות המקומיות ולהקמת תשתית מיחזור רחבה, למרות התנגדות משרד האוצר.


חוק הפיקדון


עוד קודם לכן, ב – 1999 נחקק חוק הפקדון על מיכלי משקה, חוק אחריות יצרן שבישר על עידן חדש בו היצרנים לוקחים אחריות על הפסולת שנוצרת ממוצריהם. "חוק הפקדון" לווה במאבקים סוערים כדי ליישמו בפעל (החל מאוקטובר 2001) ולאחר מכן לא הנחנו ליצרנים להשתמט מחובותיהם וקידמנו תיקון בחוק הפקדון, שאושר בינואר 2011. התיקון מונע הורדת יעדי המיחזור והכליל את מיכלי המשקה הגדולים בחוק (נקבע להם יעד מיחזור אך ללא פיקדון).

חוק הצמיגים

אף הוא הולך בדרך של "אחריות היצרן המורחבת" ומטיל על יבואנים של כלי רכב וצמיגים ויצרנים של צמיגים לאסוף ולמחזר 85% מסך הצמיגים הנמכרים מדי שנה. חוק זה, שנכנס לתוקפו ביולי 2007, מהווה אף הוא אבן דרך חשובה בהסדרת בעיה סביבתית כאובה של מערומי צמיגים בהם מוטלים זחלי יתושים וחלקם עולים באש ויוצרים זיהום אויר כבד. החוק גם תרם להקמת מפעלי מיחזור בישראל.

חוק האריזות

גולת הכותרת של ישום תפיסת היצרן המורחבת הוא "חוק האריזות", שנכנס לתוקף ביולי 2011. אנחנו יזמנו חוק זה ב – 2008 ופרסמנו מחקר שבחן את ההשפעות על משק הפסולת ואפשרויות יישום החוק בישראל. במקביל, כתבנו הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת. המשרד להגנת הסביבה התגייס במלוא המרץ והצעת החוק הממשלתית עברה את כל שלבי החקיקה תוך קביעת יעדי מיחזור בדומה לקבוע בדירקטיבה האירופית. כיום אנחנו נמצאים בשלבי היישום הראשונים ותורמים מניסיוננו המקצועי לתהליך זה.

פסולת אלקטרונית

פסולת זו המעוררת דאגה רבה בעולם בשל החומרים המסוכנים, המתכות הכבדות והכימיקלים שאצורים בה, הובילה אותנו לכתיבת מחקר בנושא והעלאת הנושא לסדר היום כבר ב – 2005.

התנגדות המשרד להגנת הסביבה, הובילה אותנו לעתור לבג"צ, אולם גם מהלך זה לא הועיל. אנחנו המשכנו ותבענו לחוקק חוק ברוח הדירקטיבה האירופית, כתבנו מחקר נוסף וקיימנו שולחנות עגולים עם יצרנים, יבואנים ובעלי עניין וניסחנו הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת. לאחר פעילות אינטנסיבית שלנו המשרד להגנת הסביבה השלים את חקיקת "חוק פסולת אלקטרונית" במרץ 2012.


פסולת אורגנית

החלק הארי של הפסולת העירונית המוצקה הוא המרכיב האורגני, שאריות המזון. 
פעלנו רבות להעלאת המודעות לנושא זה, פרסמנו עבודות, קיימנו כנסים, סדנאות וימי עיון כדי להנחיל את  התפיסה של הפרדה במקור של הפסולת האורגנית ככלי מרכזי ביצירת שיעורי מיחזור והשבה גבוהים. המשרד להג"ס העמיד מענקים בסדרי גודל שטרם נודעו לתמיכה ברשויות מקומיות ובמתקני טיפול. כיום ,כ – 100,000 משקי בית כבר מפרידים פסולת אורגנית בכשלושים ערים וישובים בארץ. זהו המהלך המשמעותי ביותר המתרחש כיום ואנחנו נרתמנו לעבוד וללוות מספר רשויות מקומיות בצעדיהן הראשונים: כפר סבא, שהם, משגב ועוד. 

פסולת בניין

פסולת זו גם כן מהווה בעיה סביבתית חמורה, כאשר כמחצית מהפסולת לא מגיעה לאתרים מוסדרים ומושלכת בשטחים הפתוחים תוך יצירת זיהום סביבתי.
בתחום זה יזמנו יחד עם פורום ה – 15 מהלך נרחב של שינוי חקיקה לפיו אחריות הטיפול בפסולת זו תוטל על הרשויות המקומיות והן ינהלו תחום זה, במטרה למנוע את חוסר הסדר וההשלכה העבריינית של פסולת.
ניסחנו תקנות מפורטות לשם כך ועברנו דרך חתחתים ארוכה עד לגיבוש הצעת חוק ממשלתית אשר עברה קריאה ראשונה ונמצאת לקראת אישורה לקריאה שנייה ושלישית במליאה.

תחום נוסף שזקוק לקידום נמרץ הוא השימוש בתוצרי המיחזור של פסולת הבנין, האגרגטים הממוחזרים בפרט.

בשנים האחרונות קיימנו ימי עיון וכנסים ושולחנות עגולים עם משרדי הממשלה, חברות ממשלתיות, מתכננים ויועצים ובשיתוף פעולה עם חברת שיכון ובינוי ואיגוד המהנדסים כדי לקדם את המודעות לחומרים הממוחזרים. במקביל, אנו פועלים לעגן את חובת משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות בחקיקה כך שבכל פיתוח תשתיות יעשה שימוש ב – 20% חומרים ממוחזרים.

 

אין ספק כי בעשור האחרון רשמנו הצלחות רבות בפעילותינו הענפה לסיום עידן ההטמנה וקידום משק המיחזור בישראל. ועדיין, עבודה רבה עוד לפנינו.

 

עבור לתוכן העמוד