פלסטיק

מוציאים את הפלסטיק מחוץ לחוק
'אדם טבע ודין' פועלת בימים אלו לקידום חקיקה שתוציא את הפלסטיק המזהם מהחוק.

הישראלים מוציאים כ-2 מיליארד שקלים בשנה על כלים חד-פעמיים.

רוצים להשפיע על מקבלי ההחלטות ולהוציא את הפלסטיק מחוץ לחוק? חיתמו על העצומה.

יש לכם חשבון פייסבוק? שתפו את הפוסט החשוב הזה:

משתמשים בכלים חד פעמיים?ראש תחום הפסולת שלנו ינפץ לכם ארבעה מיתוסים על כלים חד פעמיים.*כלים חד פעמיים זולים יותר?אז…

פורסם על ידי ‏אדם טבע ודין‏ ב- יום שני, 17 ביוני 2019

מדוע נדרשת חקיקה?

ההתמכרות האנושית לפלסטיק חד-פעמי הפכה בשנים האחרונות לסכנה ממשית, אקולוגית ובריאותית. ייצור הפלסטיק העולמי גדל פי 20 מאז שנות ה-60 וכיום עומד על למעלה מ-300 מיליון טון בשנה, כאשר על פי ההערכות, היקף הייצור צפוי להכפיל את עצמו בתוך 20 שנה. על פי האו”ם, כמחצית מן הפלסטיק המיוצר בעולם מעוצב ומתוכנן לשימוש חד-פעמי. חלק ניכר מן הפלסטיק החד-פעמי אינו עובר לטיפול מוסדר (מיחזור, שריפה או הטמנה), אלא מגיע בכמויות אדירות לסביבה ממקורות שונים (לכלוך רשות הרבים, שפכים ועוד), ושם הוא נצבר ומתפרק לאורך שנים תוך יצירת זיהום סביבתי כבד. מחקר של קרן מקארתור מצא כי, בתרחיש של “עסקים כרגיל”, יכיל האוקיינוס טון פלסטיק על כל טון דגים עד 2025, ועד 2050 כבר תעלה כמות הפלסטיק על כמות הדגים. הסיבה לכך היא שכ-10 מיליון טון פלסטיק מוצאים את דרכם לאוקיינוס מדי שנה – שווה ערך לכמיליון וחצי משאיות זבל. לנוכחות הפלסטיק באוקיינוס ובים ישנן השלכות אקולוגיות הרסניות שנאמדו בכ- 13 מיליארד דולר בשנה. הפגיעה אינה מוגבלת לאוקיינוסים הרחוקים: מחקר משנת 2015 מצא בים התיכון נוכחות זיהום פלסטיק בכ-20% מן הדגים שנדגמו. מחקרים רבים מצאו שאריות “מיקרו-פלסטיק” במי השתיה ובמזון ואף בצואת בני אדם וברקמות אנושיות, כך שכיום הפלסטיק מהווה איום על בריאות הציבור בעולם ובישראל, אשר היקפו וחומרתו לא ניתנים להערכה בשלב זה. על רקע זה, ישנה הסכמה עולמית גורפת על כך שזיהום הפלסטיק הוא אחת מבעיות הסביבה החמורות הנציבות על סדר היום של האנושות במאה ה-21.

על פי ההערכות, בישראל נוצרת מדי שנה כמיליון טון פסולת פלסטיק, למעלה מ-100 ק”ג לאדם. מדי שנה נצרכות כ-2 מיליארד שקיות חד פעמיות, וכ-1.7 מיליארד בקבוקי שתייה חד פעמיים. משק בית ממוצע בישראל מוציא כ-800 ₪ בשנה על כלים חד פעמיים, נתון הנמצא במגמת עלייה לאחר שבשנים האחרונות נרשם גידול של למעלה מ-10% בצריכתם.

בישראל, לכלוך רשות הרבים מהווה עבירה פלילית, שבצידה קנסות משמעותיים. המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות השקיעו לאורך השנים מיליוני שקלים מכספי הציבור לטובת קמפיינים הסברתיים שונים ומבצעי אכיפה וניקיון. אולם, לאמצעים אלה תועלת מוגבלת ביותר, ואין בכוחם לצמצם באופן משמעותי את זיהום הפלסטיק. עובדה היא, כי גם מדינות מתקדמות, בהן יש מסורת מפותחת של ניקיון המרחב הציבורי, הגיעו למסקנה כי בעיית הפלסטיק מצדיקה ומחייבת הסדרה ייעודית ונפרדת.

בעת האחרונה מדינות שונות החלו לקדם חקיקה בנושא (קנדה, צרפת ועוד), אך המהלך המרכזי והמשפיע ביותר הינו חקיקת האיחוד האירופי אשר מהווה מודל ודגם לאופן ההתמודדות המיידי עם איום הפלסטיק החד- פעמי. במסגרת הדירקטיבה האירופית, ייאסר לחלוטין השימוש במוצרים ספציפיים (כלים חד פעמיים, קשים ועוד), ועל מוצרים אחרים שאין להם תחליף תוטל אחריות יצרן. על בסיס זה, יש מקום לחקיקה גם בישראל.

היכן המשרד להגנת הסביבה?

כל מדינות העולם המפותח רואות בבעיית הפלסטיק כאיום סביבתי מרכזי ופועלות לקידום פתרונות. מנהיגי העולם, ראשי ממשלות ונשיאים, עוסקים בנושא זה באופן אישי, ומקדמים אותו במישור הפוליטי. הנושא אף נדון בוועידת ארגון המדינות המתועשות (7G) אשר חתמו על אמנה לצמצום זיהום הפלסטיק.

מנהיגים בולטים כנרדנרה מודי, ראש ממשלת הודו, ברק אובמה, אשר כבר ב-2015 קידם חקיקה האוסרת על שימוש במיקרו-פלסטיק במוצרי קוסמטיקה אנגלה מרקל ואחרים, עוסקים בנושא ומציגים חזון לפעולה.  

אצלנו בישראל, ההנהגה הפוליטית לא רואה בבעיית הפלסטיק כנושא שמצריך התייחסות מיוחדת. ראש הממשלה מעולם לא טרח להביע את דעתו בנושא. בעוד שכל העולם המתקדם עוסק בבעיית הפלסטיק, השר להגנת הסביבה הנוכחי מכהן למעלה מ-3 שנים בתפקידו, אך טרם הציג אסטרטגיה לאומית לצמצום נזקי הפלסטיק. אם לא די בכך, השר אלקין אף מונע במו ידיו את החלת חוק הפיקדון על מכלי המשקה הגדולים, בניגוד למגמה המסתמנת בחקיקה האירופית ובעולם.

מזה חודשים רבים, הציבור הישראלי נחשף לבעיית הפלסטיק בתקשורת, ומעוניין בפתרונות, אך הממשלה לא עושה דבר. לפיכך, ארגוני הסביבה, בתמיכת הציבור, הם אלה אשר יספקו את הכלים למקבלי ההחלטות. על מנת לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים, נדרש מהלך חקיקתי.

מהן מטרות החוק?

  • צמצום נזקים סביבתיים ובריאותיים מפלסטיק בכלל ומפלסטיק חד-פעמי בפרט: היעד הראשון במעלה הוא מניעה במקור – לצמצם באופן ניכר את כמות הפלסטיק המוצא את דרכו לסביבה. אופי הטיפול בקצה התהליך (מיחזור/הפקת אנרגיה) הוא חשוב, אך בראש ובראשונה עלינו למנוע מהפלסטיק להתפרק בים, בקרקע, ובמקורות המים שלנו, ולהגיע למקורות המזון, השתייה, ובסופו של דבר לגופנו.
  • קידום דפוסי צריכה מעגליים: היעד השני בחשיבותו הוא שימוש יעיל בחומרי הגלם ובמשאבים – הטמעת עקרונות כלכלה מעגלית, עיצוב והתאמת מוצרים וחומרים לשימוש חוזר ולמיחזור, ויצירת מנגנוני איסוף וטיפול אפקטיביים.

חלק ראשון – גיבוש אסטרטגיה לאומית

ישנם מגוון של נושאים שבהם הממשלה מחויבת, בחקיקה, לגבש אסטרטגיה או תכנית לאומית, ולתקצב אותה (תכנית לאומית להפחתת זיהום אוויר לפי חוק אוויר נקי, תכנית לאומית להתייעלות אנרגטית, ועוד). לגיבוש האסטרטגיה יש חשיבות רבה במספר מישורים: יצירת בסיס נתונים עובדתי שעליו ניתן להשתית את המדיניות, פיתוח כלים ותמריצים, והקצאת משאבים (כמויות ומקורות הפלסטיק, יבוא ויצוא, אפשרויות טיפול, אכיפה ופיקוח, הסברה וחינוך, תקציבים, ועוד), וכן קביעת מטרות, יעדים ומדדים מוגדרים.

על פי החוק המוצע:

  • המשרד להגנ”ס יחויב להכין אסטרטגיה לאומית למניעת זיהום פלסטיק, כולל מדיניות אכיפה כנגד לכלוך ברשות הרבים. פעולות להפחתה במקור.
  • ייערך סקר פלסטיק (הרכב המוצרים, סוגי חומרים, מקורות, וכו’)
  • תקציב: במסגרת התכנית הלאומית יוקצו משאבים לפיתוח והנגשת מוצרים חלופיים שפגיעתן בסביבה פחותה.

חלק שני – מיקסום החקיקה הקיימת

בישראל כבר ישנה חקיקה המסייעת בהפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי, בדגש על חוק השקיות וחוק הפיקדון על מכלי משקה.

חוק השקיות

הסדר זה נחל הצלחה יחסית, והוביל, על פי המשרד להגנת הסביבה, להפחתה של כ-80% בצריכת השקיות ברשתות השיווק הגדולות. ברם, ברמה הארצית הצלחת החוק הינה חלקית ביותר. היות והחוק חל רק על הקמעונאים הגדולים, האחראים על כ- 60% מכלל צריכת השקיות, הרי ששיעור הפחתת הצריכה הכללי עמד על כ-55% בלבד. כמיליארד שקיות נשיאה, המשווקות מדי שנה על ידי עסקים שאינם קמעונאים גדולים, לא נכנסו בגדר החוק, ולכן, על פי המשרד להגנת הסביבה, ההישג הנוכחי מייצג רמת צריכה שנתית של כ-170 שקיות לנפש. במבט השוואתי, גם לאחר יישום החוק רמת הצריכה של שקיות נשיאה חד פעמיות בישראל הינה גבוהה ביותר. המשרד להגנת הסביבה המליץ לאחרונה על יעדי צריכה צנועים של 120 שקיות לנפש עד לשנת 2030 ולאחר מכן יעד של 65 שקיות לנפש.  לאור ההתפתחויות העולמיות, וההכרה בנזקי הפלסטיק, יעדים אלה אינם משביעי רצון. האיחוד האירופי אימץ יעדי הפחתה רוחביים של 90 שקיות לנפש עד שנת 2019 ו-40 שקיות לנפש עד שנת 2025. על מדינת ישראל, כחברת OECD, להציב לעצמה סטנדרטים דומים ושאפתניים. הדרך היחידה להשיג יעדים אלה, היא הרחבת איסור החלוקה בחינם של שקיות הנשיאה לכלל המשק.

חוק הפיקדון

מבחינת זיהום פלסטיק, מכלי משקה הם בהחלט חלק משמעותי מן הבעיה: על פי הערכות, בכל דקה מיוצרים ברחבי העולם כמיליון בקבוקים חד פעמיים, המצטברים ליותר מ-500 מיליארד בקבוקים מדי שנה. בסקר שנערך לאחרונה ב-42 מדינות, נמצא כי יצרניות המשקאות ניצבות בראש רשימת המזהמים (קוקה-קולה, פפסי, ונסטלה הן השלישייה הפותחת, בפער ניכר מכל היתר). לכן, כחלק מתכנית החירום למאבק בנזקי הפלסטיק של האיחוד האירופי הוחלט לקבוע יעד מיחזור של 90% למכלי משקה, כלומר, חקיקת חוקי פיקדון בכל אירופה. ואכן, בעת האחרונה מדינות רבות בעולם מחוקקות חוקי פיקדון חדשים (אנגליה, הודו, רומניה ועוד).

בישראל, נמכרים מדי שנה כמיליארד וחצי מכלי משקה, מתוכם למעלה מ-700 מיליון בקבוקים גדולים בני ליטר וחצי ומעלה. חלק מהבקבוקים נאסף להטמנה או למיחזור, אך עשרות מיליוני בקבוקים מוצאים את דרכם לסביבה, לנחלים, לים. את עלויות הזיהום והניקוי סופג הציבור הרחב, כאשר מי שצריך לשלם הוא המזהם – יצרני המשקאות. מודל של הטלת פיקדון על מכלי משקה קיים בעולם מזה שנים רבות. חקיקה זו קיימת בקנדה, במדינות שונות בארה”ב, גרמניה, בלגיה, אסטוניה, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, קרואטיה , ליטא, פינלנד, איסלנד ועוד. על פי הניסיון הנצבר, מדובר בשיטה האפקטיבית ביותר לאיסוף בקבוקים, המשיגה שיעורי איסוף שמגיעים במקרים מסוימים ליותר מ-90%. גם בישראל השיטה הוכיחה את עצמה ושיעור האיסוף של מכלי הפיקדון עומד על כ-80%, בערך פי 2 מהיקף איסוף הבקבוקים הגדולים. הצלחת הפיקדון ניכרת בשטח  – בסקרים שנערכו בישראל, נמצאו פי 6.3 בקבוקים גדולים מבקבוקי פיקדון בפסולת שבחופים, ופי 5.2 בפסולת שמתחת למים.

על פי תחקיר שביצע אדם טבע ודין, נתוני האיסוף של מכלי המשקה הגדולים נמוכים מאד ויצרני המשקאות לא עמדו ביעדי החוק. המסקנה המתבקשת היא שהגיעה העת להחיל את הפיקדון גם על מכלי המשקה הגדולים. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שיש בה “חצי חוק פיקדון” – אבסורד שיש לשים לו סוף.

הצעדים בחוק המוצע:

  • הטלת איסור על חלוקה בחינם של שקיות בכלל המשק
  • הטלת פיקדון על מכלי משקה גדולים
  • סמכות להטיל פיקדון על מוצרים נוספים שיימצאו כברי פיקדון, באישור הכנסת

חלק שלישי – טיפול במוצרים בעייתיים

זיהום הפלסטיק נובע בראש ובראשונה משורה של מוצרים ספציפיים אשר על פי הסקרים מהווים את מרבית פסולת הפלסטיק בים ובחופים. לכן, על מנת לטפל בשורש הבעיה, נקבעה בחקיקת האיחוד האירופי רשימה של מוצרים שעליהם יש להטיל מגבלות. החקיקה מפרידה בין מוצרים שיש להם תחליפים זמינים בעלות סבירה, שעליהם יוטל איסור מוחלט, ובין מוצרים מזיקים אחרים, שעליהם תוטלנה מגבלות כלכליות.

מתווה החקיקה של אדם טבע ודין מאמץ בהקשר זה את הגישה האירופית ומציע לאסור על מוצרי הפלסטיק הבאים:

  • כלים חד פעמיים
  • קשים
  • מנקי אוזניים
  • צ’ופסטיקס
  • מקלות ערבוב
  • מקלות של בלונים
  • אריזות מזון לטייק אווי מקלקר (expanded polystyrene)

על מוצרים אחרים תוטל אחריות יצרן מורחבת. המשמעות היא שיצרני ויבואני המוצרים יחויבו לממן את פעולות ניקיון הזיהום שנוצר, בהתאם לחלקם היחסי, וכן לממן פעולות חינוך והסברה. בפועל, מהלך זה שקול להטלת מס, שתקבוליו יהיו “צבועים” לטובת צמצום נזקי הפלסטיק. מס זה נועד בין היתר גם לתמרץ את השוק לשנות את עיצוב המוצרים, להשתמש בחומרים חלופיים, ולקדם מוצרים רב פעמיים.

זהו המתווה המוצע בחוק להטלת אחריות יצרן מורחבת על מוצרים ספציפיים:

  • כוסות
  • אריזות טייק אווי
  • מכסים ופקקים
  • שקיות (אלה שלא מוטל עליהן היטל)
  • מגבונים
  • בלונים
  • היגיינה אישית
  • סיגריות עם פילטרים ופילטרים
  • צעצועי חוף וים

חלק רביעי – איסור על טכנולוגיות מזיקות

חלק ניכר מחלקיקי המיקרו פלסטיק המזהמים את הסביבה מוחדרים באופן מכוון למוצרים כדי לשפר את תכונות המוצר. כך, למשל מוצרים מסוימים בתעשיית הקוסמטיקה, הדטרגנטים ועוד. כמו כן, ישנן טכנולוגיות ספציפיות כגון פלסטיק מסוג OXO, הגורמות לפלסטיק להתפרק בסביבה באופן מזיק. המדיניות המקובלת בהקשר זה היא איסור על שיווק מוצרים כאלה. חקיקה זו קיימת כבר בקנדה, צרפת, איטליה, ניו-זילנד, קוריאה, בריטניה ובארה”ב, ולאחרונה עברה גם בחקיקת האיחוד האירופי.

על רקע זה, מתווה החקיקה של אט”ד מציע שני מהלכים מרכזיים:

  • איסור על ייבוא ושיווק של מוצרים שיש בהם שימוש מכוון במיקרו פלסטיק (microbeads) (בעיקר קוסמטיקה)
  • איסור על ייבוא ושיווק של מוצרי OXO

חלק חמישי – הגנה על אזורים רגישים

אחד הגורמים המרכזיים לזיהום הפלסטיק הוא נוכחות בני אדם באזורים רגישים לזיהום, בעיקר חוף הים, גדות נחלים, שמורות טבע וכדומה. הציבור מגיע לאזורים אלה עם מוצרי פלסטיק חד פעמיים, וכמויות גדולות מאד של פסולת נותרת במקום, או מתעופפת ברוח, ובסופו של דבר מזהמת את המים ופוגעת בבעלי החיים, ובסופו של תהליך הפלסטיק גם מגיע לגוף האדם. לכן, מעבר לצורך לצמצם את השימוש בפלסטיק חד-פעמי, יש גם חשיבות רבה לצמצום במקור של נוכחות חומרים אלה באותם אזורים רגישים, באמצעים אלה:

  • תיאסר הכנסת חד”פ ושיווק חד”פ בחופים ובקרבת מקורות מים
  • מתן סמכות לשר ולרשות מקומית להגדיר אזורים במרחב הציבורי הנקיים מחד פעמי.

חלק שישי – שינוי דפוסי ייצור

ישנן פרקטיקות ייצור אשר מובילות בסופו של דבר להגברת הזיהום. כך, למשל, ההפרדה בין הפקק ובין המוצר גורמת לכך שפקקים רבים מתגלגלים לסביבה ומתפרקים בה. בנוסף, ישנו שימוש נרחב בחומרים שפוגעים בתהליכי המיחזור ואינם מאפשרים ניצול יעיל של המוצרים בסוף חייהם.

האיחוד האירופי נקט במספר צעדים בהקשר זה אותם נכון ליישם גם בישראל:

  • חובת חיבור פקק למוצר – מכלי משקה עד 3 ליטר ומוצרים נוספים שיקבע השר
  • בקבוקי PET – קביעת יעד לתוכן ממוחזר (25% עד 2030)
  • סמכות לשר להגנת הסביבה להגביל שימוש בחומרים הפוגעים בתהליכי מיחזור

חלק שביעי – רכש ציבורי

אין חולק שהאזרחים והמגזר העסקי חייבים לקחת אחריות על הפסולת שהם מייצרים, אך הדבר נכון עוד יותר ביחס למגזר הממשלתי.

במתווה החקיקה מוצע:

  • איסור רכישה ושימוש בחד”פ במשרדי ממשלה, גופים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות, לרבות מוסדות חינוך.
  • השקעה ממשלתית בסיוע למעבר של גופים לדפוסי רכש מקיימים.

חלק שמיני – פיקוח, אכיפה ושקיפות

החוק המוצע קובע נורמות רבות המפורטות לעיל, אך בכל אלו לא תהיה תועלת ללא פיקוח ואכיפה.

כנהוג בחקיקה הסביבתית המודרנית, הפרת החוק תגרור הטלת סנקציות פליליות (קנסות/מאסר בתלות בחומרת העבירה) וכן סנקציות מינהליות (עיצומים כספיים).

כמו כן, המשרד להגנת הסביבה יחויב לדווח לכנסת ולציבור מדי שנה על יישום התכנית הלאומית לצמצום נזקי הפלסטיק, ועל עמידת הגורמים השונים ביעדים שהוצבו.

שאלות ותשובות בנושא פלסטיק

לעודד מיחזור זה טוב, אבל איפה יש קומפוסט בשכונה שלי? איפה יש פחים כתומים?
שאלה חשובה המלמדת על כך שלאדם אכפת. לצערנו הממסד בארץ עדיין לא הפנים את הידיעה שלציבור אכפת והוא מעוניין לקחת אחריות על הפסולת שהוא מייצר. לכן בשלב הזה תפקידנו כאזרחים לעשות ככל יכולתנו לקחת אחריות ולחשוב על הפסולת לפני שמייצרים אותה, לצמצם כמויות ולמחזר מה שניתן, לעשות קומפוסט בכל דרך (אנו בין השאר מדגימים איך) ולהפריד פסולת לפחים שישנם בסביבה הקרובה. אם אין פחים, יש לפנות לרשות המקומית ולדרוש את הצבתם. אנו מנסים לקדם זאת ברמה הארצית באמצעות חקיקה וקידום רגולציה.

בעיית הפלסטיק חשובה, אבל למה אתם לא עוסקים בתחבורה? בטבעונות? עידוד לתזונה טבעונית מועיל פי כמה, אז מה חשוב כ”כ בפלסטיק?
אנו בהחלט עוסקים בתחבורה. אנו גם מעודדים צמצום צריכת חלבונים מהחי – בנושא זה יש המון ארגונים שעוסקים וזה בהחלט נושא חשוב. בקידום מדיניות חכמה בנושאי פסולת ישנו מחסור הן של ארגונים והן של אנשי מקצוע, ובשביל זה אנחנו כאן. פלסטיק הוא משל לחיים הלקחניים של התרבות שלנו. בעיית הפלסטיק העולמית מוגדרת כאחת הבעיות החמורות המאיימות על המשך קיומו של המין האנושי, מיד אחרי השינוי האקלימי (שנגרם בין השאר מהדרך בה מגדלים את המזון). אנו רואים בטיפול בפסולת את הצד המשלים של ההתמודדות עם דרכו של המין האנושי בעולם.

יש הרבה סיטואציות שדרושים בהן כלים חד פעמיים: פיקניקים, טיולים, חגים. אתם באמת מאמינים ברעיון הזה?
על פניו כאשר אנו שבויים בתפיסת עולם מסוימת לא ברור לנו איך ניתן לעשות דברים אחרת. הכלים החד פעמיים הם חדשים בתרבותנו ובני אדם ערכו אירועים עוד הרבה לפני שנוצרה תרבות החד פעמי. אנחנו לחלוטין מאמינים שניתן לעשות דברים אחרת, ואף מיישמים זאת. הכנס האחרון של אדם טבע ודין היה ללא פסולת – כל הכלים היו רב פעמיים והפסולת היחידה הייתה פסולת אורגנית, שדאגנו שתגיע לטיפול באתר מאושר לייצור קומפוסט. הכנס השנתי של ארגון חיים וסביבה, עם כ-1,700 משתתפים, היה כנס ללא כלים חד פעמיים. תרבות החד פעמי היא הרסנית לסביבה, לבריאות ולתרבות האנושית.

מכון דוידסון פרסם כתבה שממנה משתמע ששימוש בכוסות רב פעמיות לא בהכרח סביבתי יותר. מה עמדתכם?
מכון דוידסון הוא גוף מדעי מוערך ביותר. הכתבה המדוברת היא נכונה לחלוטין בכל מה שכתוב בה חוץ מדבר אחד מקומם, והוא הכותרת של המאמר. גם במאמר עצמו כתוב שכוס רב פעמית עדיפה לאין שיעור על כוס חד פעמית מבחינה סביבתית. נכון שכדי לייצר כוס רב פעמית מושקעים יותר חומרי גלם ומשאבים אל מול כוס חד פעמית, אבל ההשוואה מתאימה אם משתמשים בכוס רב פעמית פעם אחת ואז זורקים אותה. זה, כמובן, לא המצב. למעשה, מספיק אם נשתמש בכוס רב פעמית 74 פעמים כדי להגיע לאיזון בכמות המשאבים שהושקעו בה אל מול כוס חד פעמית. בצורה כזו אם אדם שותה במשרד בכל יום כוס אחת של מים או שתייה חמה (אחת בלבד!) אז בתוך שלושה חודשים ועשרה ימים הוחזרה העלות הסביבתית של כוס זו. ואם, כמו בסטטיסטיקה של עובד משרד ממוצע, אדם שותה בכל יום 9 כוסות מים ושתי כוסות של שתייה חמה, העלות הסביבתית של הכוס הוחזרה בתוך שישה ימי עבודה. אם כך, שימוש בכוס רב פעמית הוא סביבתי הרבה יותר מאשר בכוס חד פעמית.

ברשת רץ סרטון שלפיו שימוש בשקית רב פעמית הוא לא יותר סביבתי מאשר שקית חד פעמית. מה עמדתכם?
ראינו את הסרטון והוא בהחלט נראה חביב ומשכנע. מי שהכינו את הסרטון ללא ספק גם עשו עבודת תחקיר טובה וגם הכינו סרטון מקצועי ביותר. אבל גם כאן, כמו במאמר של מכון דוידסון (בשאלה הקודמת), נקודת ההנחה היא ששימוש בשקית בד הוא חד פעמי. אם כך היו פני הדברים אז הסרטון צודק, אבל זה ממש לא כך. על אותה גישה ניתן להגיד – בואו נכין לעצמנו בגדים חד פעמיים שבגמר השימוש ילכו לפח. הסרטון עורך השוואה בין שקית פלסטיק בחוף הים לשקית בד בחוף הים, ונטען בו שצב ים שיפגוש שקית כזו או שקית כזו ייחנק באותה המידה. זה לא מדויק – שקית הפלסטיק תישאר איתנו מאות שנים ובסופו של דבר תתפורר לחתיכות מיקרו-פלסטיק שמרעילות את כל הסביבה. שקית הבד עשויה מחומרים ביולוגיים שבסופו של דבר יתפרקו ויחזרו להיות החומרים הבונים את הביומסה של כדור הארץ – זהו הבדל אדיר. עוד דבר בעייתי בסרטון הוא הטענה שכדי לצמצם את הזיהום של שקיות פלסטיק במרחב הציבורי יש לשים את השקית החד פעמית עמוק עמוק בפח, וכך היא לא תגיע למרחב הפתוח. עם זאת, כאשר הפח נשפך למשאית אשפה מה שהיה עמוק בפנים מגיע לפני השטח. מספיק לנסוע אחרי משאית אשפה כלשהי, במיוחד אלו הגדולות היוצאות מתחנות המעבר ונוסעות למטמנות בדרום, ולראות את שובל שקיות הפלסטיק שהן משאירות אחריהן. כל השובל הזה הוא שקיות פלסטיק שהונחו עמוק בפח. באדם טבע ודין קידמנו את חוק השקיות ובזכותו צנח ב-80% ייצור שקיות הגופייה וישנה ירידה גדולה מאוד של המצאות השקיות במרחבים הפתוחים. אנו פועלים כעת להרחבת חוק השקיות. ברמה האישית אנו ממליצים על שימוש בשקיות רב פעמיות כמה שיותר זמן. זה בהחלט אפשרי לצאת לקניות ולחזור ללא פסולת.

כוס רב פעמית צריך לשטוף – האם גם על אף המים שמתבזבזים עם שטיפת הכוס היא עדיין עדיפה על כוס חד פעמית?
אחת הטעויות הנפוצות היא שכוס פלסטיק לא דורשת מים, למשל לשטיפה. למעשה, תהליך הייצור של פלסטיק דורש מים. אותם מים שאצורים בתוך הפלסטיק יצאו ממאגר המים העולמי לנצח – הגם שמדובר בכמות קטנה עבור כל כוס, מכיוון שזו תופעה עולמית ונרחבת מדובר בכמויות מים אדירות שיצאו ממאגר המים המתוקים העולמי לנצח נצחים. שימוש בכלים חד פעמיים מהווה פגיעה רב מערכתית במאגרי המים המתוקים בעולם. אף ששימוש בכוס רב פעמית מצריך שטיפה, בישראל מדובר במים המושבים חזרה לשימוש בחקלאות. במדינות אחרות המים המושבים משמשים להנשמת נחלים. כך או כך מדובר במים שחוזרים למעגל המים העולמי ולא נגרעים ממנו.

האם אתם נגד חד פעמי בכלל או רק חד פעמי מפלסטיק?
חד פעמי זו תרבות בעייתית מאוד. בלי קשר, יש שימוש בכלים חד פעמיים “מתכלים”. מבדיקה שערכנו, גם כלים ומגבונים ששווקו כמתכלים וכ-“compostable” (שמתפרקים בקומפוסט) נשארו כמעט ללא שינוי בערימת קומפוסט שהגיעה ל-65 מעלות צלזיוס (ראו תמונה). אנו לא היחידים שבדקו זאת – גורמי מחקר נוספים בעולם כבר בדקו את הנושא ומצאו שרוב הכלים החד פעמיים שמשווקים כמתכלים אינם כאלו. יש כלים שכן מתכלים – כאלו העשויים מקליפות בננה, קוקוס, קנה-סוכר וכדומה, וממש ניתן לראות ולהרגיש שמדובר בחומר ביולוגי ולא בפלסטיק. הבעיה איתם היא שאם הם מושלכים לפח אשפה רגיל הם למעשה מהווים עוד חומר ביולוגי במטמנה שייצר גזי חממה. לכן בכלים חד פעמיים ביולוגיים ניתן להשתמש רק אם יש במקום הפרדת פסולת אורגנית.

סכין מפלסטיק שעליו כתוב compostable, ולפיכך אמור להתפרק בערימת הקומפוסט. הסכין שכב בערימת קומפוסט זו במשך חמש שנים וכך הוא נראה אחריהן – כמו חדש.
צילום: עמיעד לפידות

אין אצלי בשכונה פח לפסולת אורגנית. איפה אפשר לשים את כלי האוכל ה-“compostable”?
אם אין אצלכם פח לפסולת אורגנית אל תצרכו כלי אוכל חד פעמיים “compostable” – הם יגרמו יותר נזק מתועלת כאשר יגיעו למטמנה. אתם כן יכולים לפנות לרשות המקומית בדרישה שיציבו אצלכם פח לפסולת אורגנית, או ללמוד איך לעשות קומפוסט בעצמכם – כך תוכלו גם לבדוק בעצמכם האם הכלים הללו מתפרקים, או שאינם מתפרקים בקומפוסט ועדיף להפסיק להשתמש בהם.

אני רוכש/ת מזון במזנון על הדרך ולוקח/ת את האוכל איתי, אין מצב שיהיה לי רב פעמי.
ישנו משפט: “איך נשמו אנשים לפני שגילו את החמצן”? (אברהם ליפשיץ) ואנו נוסיף – איך חיו אנשים לפני שהומצא החד פעמי? לתאגידים הגדולים יש מוטיבציה לגרום לנו להאמין שללא חד פעמי לא נוכל להתקיים, והם מרוויחים המון כסף מההתמכרות שלנו לחד פעמי. הם בעצם מוכרים לנו מוצרים נחותים שהופכים להיות אשפה, שמי שלוקחים עליה אחריות הם לא מי שייצרו אותה אלא אנחנו, ומכספנו אנו צריכים לפנות אותה – באמצעות הרשויות המקומיות. אם לא מתאפשר להכין אוכל בבית, המלצתנו היא לקחת מהבית כלי רב פעמי ולשים בו את המזון שנקנה ונלקח לדרך. חוץ משמירה על הסביבה, פעולות אלה מסייעות גם לבריאות האישית על ידי צמצום החשיפה למיקרו-פלסטיק, המועבר לגופנו בכמויות עצומות עם כל שימוש בכלים חד פעמיים.

הדרישה להפסיק להשתמש בפלסטיק היא לא ריאלית. יש דברים שחייבים להיות מפלסטיק.
פלסטיק זו המצאה נפלאה, חיינו לא יהיו אותם חיים ללא פלסטיק. הבעיה המרכזית היא תרבות החד פעמי – תרבות ה”השתמש וזרוק”. רוב הפלסטיק המיוצר (75%) ורוב רובו של הפלסטיק המגיע לאוקיינוסים ולמרחבים הפתוחים (95%) הוא פלסטיק חד פעמי. נגד זה אנו יוצאים. אנו מקווים שהחיים שלנו בכדור הנפלא הזה הם לא חד פעמיים ולכן אנו נגד תרבות החד פעמי ולא נגד הפלסטיק כמכלול.

כשעוטפים פרי או ירק בפלסטיק זה מאריך את חיי המדף שלו, מצמצם את כמות הפסולת ומונע בזבוז מזון. למה אתם נגד?
צמצום בזבוז מזון הוא מטרה חשובה מאוד ויש מספר דרכים להגיע אל המטרה. אחת הדרכים הפסולות היא שימוש מוגבר באריזות פלסטיק על כל פרי או ירק. שימוש מוגבר באריזות על כל הפירות והירקות יוצר הרבה יותר זיהום סביבתי ויותר עלויות על הרשויות המקומיות שלנו בפינוי פסולת. אגב, מי שמרוויחות מזה הן אך ורק הרשתות הגדולות. מי שיפסידו מהמהלך הם קודם כל החקלאים – שרוב עלות האריזה תיפול עליהם, אנחנו הצרכנים – שתהיה לנו יותר פסולת, וכמו שצוין – הרשויות המקומיות. דרך מאוד יעילה לצמצם את הבזבוז ואת כמות הפסולת האורגנית היא, למשל, הפרדת הפסולת האורגנית במקור. בדרך זו כבר הוכח כי ישנה ירידה גדולה מאוד בבזבוז המזון.

הבנתי שרשויות מסוימות אוסרות הכנסת כלי פלסטיק לים. אז למה צריך את זה בחוק?
בארץ ישנן 254 רשויות מקומיות, מתוכן שלוש רשויות אוסרות שימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים בחוף הים. מה עם כל השאר? מה עם הנחלים, הפארקים, היערות, שמורות הטבע והגנים הציבוריים בערים שלנו? יש נחיצות רבה ליצור מסגרת אחידה לכל רשות כדי שניתן יהיה לטפל במשבר הפלסטיק ברמה הארצית. אנו מקווים שחוק הפלסטיק אותו כתבנו ייתן מענה לרוב הבעיות הגלומות בפלסטיק.

חלק מהפלסטיק החד פעמי הוא בקבוקי השתיה של ליטר וחצי ומעלה. למה אתם לא מטפלים בזה?
מיכלי השתייה הגדולים, הגם שמהווים פחות מ-1% מכלל הפסולת, מהווים את המרכיב הדומיננטי ביותר של הפסולת במרחבים הפתוחים. חופי הים, שמורות הטבע והנחלים בישראל עמוסים לעייפה במיכלי שתיה אלו (ראו תמונה בהמשך). משום כך פעלנו באדם טבע ודין להרחיב את חוק הפיקדון. על פי התיקון לחוק הפיקדון, שנכנס לתוקפו בשנת 2010, החל משנת 2016 אם לא יגיעו יצרני המשקאות לאיסוף של 55% מכלל מיכלי המשקה שנמכרים, יושת פיקדון גם על מיכלי המשקה הגדולים. היצרנים דיווחו שהם עמדו ביעד והגיעו ל-61% איסוף. גורם פיקוח חיצוני ששכר המשרד להגנת הסביבה בדק ומצא שהם לא הגיעו אפילו ל-44%. בדיקה של אדם טבע ודין הראתה שגם הגורם החיצוני טעה בחישוביו ויצרני המשקאות הטעו את המשרד ולא עומדים גם ביעד של 35% מכלל המיכלים שנמכרו. לפיכך יש להחיל את החוק באופן מיידי. המצב כרגע הוא שהשר להגנת הסביבה עובר על החוק ולכן פנינו לבג”צ בנושא, שקבע כי עד חודש מאי 2020 השר צריך לתת הסבר.

שמעתי שסגרו את המפעל היחיד בארץ למיחזור בקבוקים. האם עדיין יש טעם להפריד אותם?
בקבוקים חד פעמיים (כמו גם כלים חד פעמיים) צריך להפסיק לייצר. דרך אחת להפחית את הצריכה של בקבוקי פלסטיק חד פעמיים היא שימוש בבקבוקי שתייה רב פעמיים ביום-יום. אם כבר הם יוצרו, אז יש להפריד את הבקבוקים החד פעמיים ולשים אותם במיחזורית. חוץ מעיקרון המיחזור, ההפרדה עוזרת לרשות המקומית להתמודד עם הפסולת. הבקבוקים תופסים נפח גדול ובכך מעמיסים על הוצאות הפינוי של הרשות המקומית, ולו רק בגלל זה צריך לשים אותם במיחזורית. אם אנו רוצים גם לשמור על בריאותנו אז עדיף לא לשתות כלל את המשקאות עתירי המיקרו-פלסטיק המגיעים אלינו בבקבוקים חד פעמיים אלו.

נניח שיש זיהום פלסטיק כפי שאתם טוענים. אני לא רואה אותו מסביבי. מה הבעיה?
הפלסטיק נמצא סביבנו גם אם לא רואים אותו. מספיק לצאת מהבית לרחוב, לפארק, או לשטחים הפתוחים ולראות כמויות אדירות של פלסטיקים. אם אתם יוצאים החוצה ולא רואים סביבכם פסולת פלסטיק – טוב לכם – אתם נמצא באחד המקומות הנדירים והנקיים שישנם. אבל גם אז רוב הסיכויים שאתם שותים ונושמים מיקרו-פלסטיק שמגיע מהסביבה. את המצב בתמונה הבאה אנו רוצים למנוע.

בקבוקי פלסטיק בסכר כפר הנשיא בירדן ההררי. פיקדון על מיכלי שתייה גדולים היה פותר את הבעיה הזו.
צילום: אדם טבע ודין.

במה שונה פלסטיק משולחן עץ למשל? פסולת זו פסולת, בסוף הכל מגיע להטמנה אז למה לעשות מזה עניין?
יש הבדל גדול בין פסולת עץ לפסולת פלסטיק. העץ הגיע ממקור מתחדש בעוד שהפלסטיק מיוצר מנפט. העץ (כמו פסולת אורגנית או בד מכותנה) יתפרק ויחזור ליסודותיו המקוריים, שהם חלק מהביומסה של כדור הארץ. פלסטיק יתפרק ויהפוך למיקרו-פלסטיק, וייצור זיהום סביבתי שיישאר איתנו כאן מאות שנים. זה ההבדל העיקרי. ישנו הבדל גם בדרך הטיפול של הפסולת. מיחזור עץ שונה ממיחזור פלסטיק – חומר ביולוגי כמו פסולת אורגנית ניתן למחזר אין סוף פעמים. פלסטיק שניתן למיחזור (חלק גדול מהפלסטיקים כלל לא ניתנים למיחזור) ניתן למחזר פעם אחת או פעמיים וזהו – ואז הוא מסיים את חייו. לכן את פסולת הפלסטיק צריך להשתדל לא לייצר. לסיכום, ישנו הבדל גדול בין סוגי הפסולת השונים – הטעות הגדולה ביותר היא לזרוק את כולם יחד. הדבר הטוב ביותר בנוגע לפסולת הוא לא לייצר אותה, ואם כבר היא יוצרה אז לקחת עליה אחריות ולהפריד אותה לסוגים שונים.

מה גורם לכם להאמין שתצליחו להעביר את חוק הפלסטיק אותו אתם רוצים לקדם?
חוק הפלסטיק הוא חוק חיוני וחשוב ואנו מאמינים כי ייתן פתרון לבעיית הפלסטיק ברמה הארצית. החוק משתלב עם המגמה העולמית של הניסיון להתמודד עם בעיית הפלסטיק, שהוגדרה כאחת מהבעיות הסביבתיות החמורות ביותר שמעמידה את המשך קיומו של המין האנושי בסכנה, מיד אחרי השינוי האקלימי. לכן אנו נחושים להתמודד מול כל אתגר כדי לנסות ולתת מענה לכל נושא הפלסטיק על כל השלכותיו הנוראיות על הסביבה ועל בריאות האדם. עם נחישות זו, עם ההיגיון והצדק ועם הציבור האדיר שתומך בנו אנו מאמינים שנצליח.

הצעת חוק פרטית היא מסורבלת – מצריכה כתיבה, ניסוח, עריכה, קידום על ידי ח”כ כלשהו ולוביזם. האם אתם ערוכים לכל אלו?
כן! שמירה על הסביבה היא בעיננו חלק משמירה על צביונה וביטחונה של מדינת ישראל. אין לנו ארץ אחרת ואנו אוהבים את ארצנו על כל יושביה אהבה עזה. אהבה זו מובילה אותנו לפעול למען הציבור בשמירה על הסביבה. במארג ארגוני הסביבה, אדם טבע ודין מוביל כבר 30 שנה את תחום השמירה על הסביבה מהצד המשפטי והסביבתי. בארגוננו ישנם משפטנים וחוקרים מהשורה הראשונה בתחומי סביבה רבים ומגוונים. לאורך 30 השנים האחרונות הוכיח אדם טבע את חיוניותו בקידום חקיקה סביבתית ענפה.

ראיתי סרטון שמראה איך הפחים המופרדים מעורבבים. האם להפריד? על מי אתם עובדים?
הדרך החכמה ביותר לטפל בפסולת היא לא לייצר אותה מלכתחילה. אם כבר ייצרנו אותה, יש לקחת עליה אחריות ולהפריד אותה לפחים המתאימים. זהו סוג של שירות שהרשות המקומית שלנו צריכה לתת לנו. הרשות גם צריכה לפקח על כך שקבלן הפינוי לא יערבב את הפחים השונים. לקבלני האשפה הגדולים יש מוטיבציה להראות שההפרדה במקור לא עובדת ושהציבור לא ממושמע ולא מפריד אשפה. מאחורי כמיהה זו של הקבלנים הגדולים עומדת השאיפה שלהם לקבל אפשרות ומענקים מהמדינה להקמת פתרונות קצה לפסולת שימיינו אותה. למעשה, אפילו המתקנים החכמים ביותר לא מגיעים ליותר מ-5% הפרדה למיחזור. אז אם ראיתם משאית אשפה שמערבבת את הפחים – פנו מיד לעירייה. עירייה חכמה לא נותנת לאותו קבלן לפנות לה את סוגי הפסולת השונים וכך מבטיחה שלא תהיה לקבלן מוטיבציה כלכלית לערבב פחים.

למה צריך להפריד במקור? ראיתי שיש מפעלים שמפרידים את הפסולת ומייצרים קומפוסט.
פסולת היא דבר מורכב, כמו כן יש הבדל גדול בהרכב הפסולת בין מדינות שונות. למשל, בישראל המרכיב האורגני בפח האשפה הוא כ-44%, בעוד שבמדינות אירופאיות אחוז הפסולת האורגנית מגיע לחצי מזה ואף פחות. לכן פתרונות שמתאימים במדינה אחת, כמו גרמניה למשל, לא יתאימו בישראל. למשל, עגבנייה שנמרחה בפח או במשאית על עיתון גורמת לכך שלא ניתן למחזר לא את העגבנייה ולא את העיתון, ואין שום טכנולוגיה בעולם שתדע להפריד את זה. פתרונות הקצה שלכאורה מפרידים פסולת בסוף התהליך הם לא יעילים ומייקרים מאוד את תהליך הטיפול בפסולת. מה גם שבסופו של דבר החומר האורגני היוצא מהם אינו ראוי לשימוש ועל פי האיחוד האירופי הוא אינו מוגדר כמיחזור. כיום הפתרונות הטכנולוגיים הקיימים בארץ מגיעים בקושי לחמישה אחוזים של הפרדת מוצרים למיחזור, וגם אז מוצרים אלו הם בעייתיים מאוד ולא ניתן למחזר אותם בגלל שהם רטובים מידי מהפסולת האורגנית. אין קיצורי דרך בנושא זה וצריך להפריד אשפה, בעיקר את הפסולת האורגנית. זו הדרך היחידה לטפל בפסולת בצורה חכמה ונכונה. כאשר מתקני המיון יקבלו את הפסולת מופרדת הם יוכלו לטפל בה בצורה טובה יותר.

לאחרונה התחלתי לתרום לארגונכם עבור המאבק בפלסטיק. מה תעשו עם הכסף שלי?
ראשית, תודה ענקית לך ולכל מי שתומך באדם טבע ודין. בזכות תמיכת הציבור אנו יכולים להתמודד מול הגורמים החזקים ביותר במשק, שהמטרה העומדת לנגד עיניהם היא הגדלת שורת הרווח. לנגד עינינו עומדת השמירה על מדינת ישראל חזקה, בריאה, בטוחה ונקייה לעוד שנים רבות קדימה.
ספציפית במסגרת המאבק בזיהום הפלסטיק, אנו ממשיכים לחקור את הנושא, ללמוד ממקומות שונים בעולם, להפיץ את הידע ולהעלות את המודעות, להכניס את הנושא לסדר היום הלאומי, לייצר לובי בקרב חברי הכנסת שיתמכו בנושא, לקדם חקיקה, לבקר את הרגולטור אם וכאשר אינו פועל לפי אמות המידה שהיינו רוצים לראות, ועוד דברים רבים. כל אלה, על מנת לקדם את השמירה על הסביבה בישראל בכלל, ובפרט את המאמץ הישראלי כחלק מהפעילות הכלל עולמית ליצירת פתרון לבעיה גלובלית זו. ושוב תודה רבה על התרומה – זה לא מובן מאליו ואנו מעריכים זאת מאוד.

חברי הצוות

עמיעד לפידות

ראש תחום פסולת ורכז קיימות