פלסטיק

מוציאים את הפלסטיק מחוץ לחוק
'אדם טבע ודין' פועלת בימים אלו לקידום חקיקה שתוציא את הפלסטיק המזהם מהחוק.

הישראלים מוציאים כ-2 מיליארד שקלים בשנה על כלים חד-פעמיים.

רוצים להשפיע על מקבלי ההחלטות ולהוציא את הפלסטיק מחוץ לחוק? חיתמו על העצומה.

יש לכם חשבון פייסבוק? שתפו את הפוסט החשוב הזה:

משתמשים בכלים חד פעמיים?ראש תחום הפסולת שלנו ינפץ לכם ארבעה מיתוסים על כלים חד פעמיים.*כלים חד פעמיים זולים יותר?אז…

פורסם על ידי ‏אדם טבע ודין‏ ב- יום שני, 17 ביוני 2019

מדוע נדרשת חקיקה?

ההתמכרות האנושית לפלסטיק חד-פעמי הפכה בשנים האחרונות לסכנה ממשית, אקולוגית ובריאותית. ייצור הפלסטיק העולמי גדל פי 20 מאז שנות ה-60 וכיום עומד על למעלה מ-300 מיליון טון בשנה, כאשר על פי ההערכות, היקף הייצור צפוי להכפיל את עצמו בתוך 20 שנה. על פי האו”ם, כמחצית מן הפלסטיק המיוצר בעולם מעוצב ומתוכנן לשימוש חד-פעמי. חלק ניכר מן הפלסטיק החד-פעמי אינו עובר לטיפול מוסדר (מיחזור, שריפה או הטמנה), אלא מגיע בכמויות אדירות לסביבה ממקורות שונים (לכלוך רשות הרבים, שפכים ועוד), ושם הוא נצבר ומתפרק לאורך שנים תוך יצירת זיהום סביבתי כבד. מחקר של קרן מקארתור מצא כי, בתרחיש של “עסקים כרגיל”, יכיל האוקיינוס טון פלסטיק על כל טון דגים עד 2025, ועד 2050 כבר תעלה כמות הפלסטיק על כמות הדגים. הסיבה לכך היא שכ-10 מיליון טון פלסטיק מוצאים את דרכם לאוקיינוס מדי שנה – שווה ערך לכמיליון וחצי משאיות זבל. לנוכחות הפלסטיק באוקיינוס ובים ישנן השלכות אקולוגיות הרסניות שנאמדו בכ- 13 מיליארד דולר בשנה. הפגיעה אינה מוגבלת לאוקיינוסים הרחוקים: מחקר משנת 2015 מצא בים התיכון נוכחות זיהום פלסטיק בכ-20% מן הדגים שנדגמו. מחקרים רבים מצאו שאריות “מיקרו-פלסטיק” במי השתיה ובמזון ואף בצואת בני אדם וברקמות אנושיות, כך שכיום הפלסטיק מהווה איום על בריאות הציבור בעולם ובישראל, אשר היקפו וחומרתו לא ניתנים להערכה בשלב זה. על רקע זה, ישנה הסכמה עולמית גורפת על כך שזיהום הפלסטיק הוא אחת מבעיות הסביבה החמורות הנציבות על סדר היום של האנושות במאה ה-21.

על פי ההערכות, בישראל נוצרת מדי שנה כמיליון טון פסולת פלסטיק, למעלה מ-100 ק”ג לאדם. מדי שנה נצרכות כ-2 מיליארד שקיות חד פעמיות, וכ-1.7 מיליארד בקבוקי שתייה חד פעמיים. משק בית ממוצע בישראל מוציא כ-800 ₪ בשנה על כלים חד פעמיים, נתון הנמצא במגמת עלייה לאחר שבשנים האחרונות נרשם גידול של למעלה מ-10% בצריכתם.

בישראל, לכלוך רשות הרבים מהווה עבירה פלילית, שבצידה קנסות משמעותיים. המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות השקיעו לאורך השנים מיליוני שקלים מכספי הציבור לטובת קמפיינים הסברתיים שונים ומבצעי אכיפה וניקיון. אולם, לאמצעים אלה תועלת מוגבלת ביותר, ואין בכוחם לצמצם באופן משמעותי את זיהום הפלסטיק. עובדה היא, כי גם מדינות מתקדמות, בהן יש מסורת מפותחת של ניקיון המרחב הציבורי, הגיעו למסקנה כי בעיית הפלסטיק מצדיקה ומחייבת הסדרה ייעודית ונפרדת.

בעת האחרונה מדינות שונות החלו לקדם חקיקה בנושא (קנדה, צרפת ועוד), אך המהלך המרכזי והמשפיע ביותר הינו חקיקת האיחוד האירופי אשר מהווה מודל ודגם לאופן ההתמודדות המיידי עם איום הפלסטיק החד- פעמי. במסגרת הדירקטיבה האירופית, ייאסר לחלוטין השימוש במוצרים ספציפיים (כלים חד פעמיים, קשים ועוד), ועל מוצרים אחרים שאין להם תחליף תוטל אחריות יצרן. על בסיס זה, יש מקום לחקיקה גם בישראל.

היכן המשרד להגנת הסביבה?

כל מדינות העולם המפותח רואות בבעיית הפלסטיק כאיום סביבתי מרכזי ופועלות לקידום פתרונות. מנהיגי העולם, ראשי ממשלות ונשיאים, עוסקים בנושא זה באופן אישי, ומקדמים אותו במישור הפוליטי. הנושא אף נדון בוועידת ארגון המדינות המתועשות (7G) אשר חתמו על אמנה לצמצום זיהום הפלסטיק.

מנהיגים בולטים כנרדנרה מודי, ראש ממשלת הודו, ברק אובמה, אשר כבר ב-2015 קידם חקיקה האוסרת על שימוש במיקרו-פלסטיק במוצרי קוסמטיקה אנגלה מרקל ואחרים, עוסקים בנושא ומציגים חזון לפעולה.  

אצלנו בישראל, ההנהגה הפוליטית לא רואה בבעיית הפלסטיק כנושא שמצריך התייחסות מיוחדת. ראש הממשלה מעולם לא טרח להביע את דעתו בנושא. בעוד שכל העולם המתקדם עוסק בבעיית הפלסטיק, השר להגנת הסביבה הנוכחי מכהן למעלה מ-3 שנים בתפקידו, אך טרם הציג אסטרטגיה לאומית לצמצום נזקי הפלסטיק. אם לא די בכך, השר אלקין אף מונע במו ידיו את החלת חוק הפיקדון על מכלי המשקה הגדולים, בניגוד למגמה המסתמנת בחקיקה האירופית ובעולם.

מזה חודשים רבים, הציבור הישראלי נחשף לבעיית הפלסטיק בתקשורת, ומעוניין בפתרונות, אך הממשלה לא עושה דבר. לפיכך, ארגוני הסביבה, בתמיכת הציבור, הם אלה אשר יספקו את הכלים למקבלי ההחלטות. על מנת לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים, נדרש מהלך חקיקתי.

מהן מטרות החוק?

  • צמצום נזקים סביבתיים ובריאותיים מפלסטיק בכלל ומפלסטיק חד-פעמי בפרט: היעד הראשון במעלה הוא מניעה במקור – לצמצם באופן ניכר את כמות הפלסטיק המוצא את דרכו לסביבה. אופי הטיפול בקצה התהליך (מיחזור/הפקת אנרגיה) הוא חשוב, אך בראש ובראשונה עלינו למנוע מהפלסטיק להתפרק בים, בקרקע, ובמקורות המים שלנו, ולהגיע למקורות המזון, השתייה, ובסופו של דבר לגופנו.
  • קידום דפוסי צריכה מעגליים: היעד השני בחשיבותו הוא שימוש יעיל בחומרי הגלם ובמשאבים – הטמעת עקרונות כלכלה מעגלית, עיצוב והתאמת מוצרים וחומרים לשימוש חוזר ולמיחזור, ויצירת מנגנוני איסוף וטיפול אפקטיביים.

חלק ראשון – גיבוש אסטרטגיה לאומית

ישנם מגוון של נושאים שבהם הממשלה מחויבת, בחקיקה, לגבש אסטרטגיה או תכנית לאומית, ולתקצב אותה (תכנית לאומית להפחתת זיהום אוויר לפי חוק אוויר נקי, תכנית לאומית להתייעלות אנרגטית, ועוד). לגיבוש האסטרטגיה יש חשיבות רבה במספר מישורים: יצירת בסיס נתונים עובדתי שעליו ניתן להשתית את המדיניות, פיתוח כלים ותמריצים, והקצאת משאבים (כמויות ומקורות הפלסטיק, יבוא ויצוא, אפשרויות טיפול, אכיפה ופיקוח, הסברה וחינוך, תקציבים, ועוד), וכן קביעת מטרות, יעדים ומדדים מוגדרים.

על פי החוק המוצע:

  • המשרד להגנ”ס יחויב להכין אסטרטגיה לאומית למניעת זיהום פלסטיק, כולל מדיניות אכיפה כנגד לכלוך ברשות הרבים. פעולות להפחתה במקור.
  • ייערך סקר פלסטיק (הרכב המוצרים, סוגי חומרים, מקורות, וכו’)
  • תקציב: במסגרת התכנית הלאומית יוקצו משאבים לפיתוח והנגשת מוצרים חלופיים שפגיעתן בסביבה פחותה.

חלק שני – מיקסום החקיקה הקיימת

בישראל כבר ישנה חקיקה המסייעת בהפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי, בדגש על חוק השקיות וחוק הפיקדון על מכלי משקה.

חוק השקיות

הסדר זה נחל הצלחה יחסית, והוביל, על פי המשרד להגנת הסביבה, להפחתה של כ-80% בצריכת השקיות ברשתות השיווק הגדולות. ברם, ברמה הארצית הצלחת החוק הינה חלקית ביותר. היות והחוק חל רק על הקמעונאים הגדולים, האחראים על כ- 60% מכלל צריכת השקיות, הרי ששיעור הפחתת הצריכה הכללי עמד על כ-55% בלבד. כמיליארד שקיות נשיאה, המשווקות מדי שנה על ידי עסקים שאינם קמעונאים גדולים, לא נכנסו בגדר החוק, ולכן, על פי המשרד להגנת הסביבה, ההישג הנוכחי מייצג רמת צריכה שנתית של כ-170 שקיות לנפש. במבט השוואתי, גם לאחר יישום החוק רמת הצריכה של שקיות נשיאה חד פעמיות בישראל הינה גבוהה ביותר. המשרד להגנת הסביבה המליץ לאחרונה על יעדי צריכה צנועים של 120 שקיות לנפש עד לשנת 2030 ולאחר מכן יעד של 65 שקיות לנפש.  לאור ההתפתחויות העולמיות, וההכרה בנזקי הפלסטיק, יעדים אלה אינם משביעי רצון. האיחוד האירופי אימץ יעדי הפחתה רוחביים של 90 שקיות לנפש עד שנת 2019 ו-40 שקיות לנפש עד שנת 2025. על מדינת ישראל, כחברת OECD, להציב לעצמה סטנדרטים דומים ושאפתניים. הדרך היחידה להשיג יעדים אלה, היא הרחבת איסור החלוקה בחינם של שקיות הנשיאה לכלל המשק.

חוק הפיקדון

מבחינת זיהום פלסטיק, מכלי משקה הם בהחלט חלק משמעותי מן הבעיה: על פי הערכות, בכל דקה מיוצרים ברחבי העולם כמיליון בקבוקים חד פעמיים, המצטברים ליותר מ-500 מיליארד בקבוקים מדי שנה. בסקר שנערך לאחרונה ב-42 מדינות, נמצא כי יצרניות המשקאות ניצבות בראש רשימת המזהמים (קוקה-קולה, פפסי, ונסטלה הן השלישייה הפותחת, בפער ניכר מכל היתר). לכן, כחלק מתכנית החירום למאבק בנזקי הפלסטיק של האיחוד האירופי הוחלט לקבוע יעד מיחזור של 90% למכלי משקה, כלומר, חקיקת חוקי פיקדון בכל אירופה. ואכן, בעת האחרונה מדינות רבות בעולם מחוקקות חוקי פיקדון חדשים (אנגליה, הודו, רומניה ועוד).

בישראל, נמכרים מדי שנה כמיליארד וחצי מכלי משקה, מתוכם למעלה מ-700 מיליון בקבוקים גדולים בני ליטר וחצי ומעלה. חלק מהבקבוקים נאסף להטמנה או למיחזור, אך עשרות מיליוני בקבוקים מוצאים את דרכם לסביבה, לנחלים, לים. את עלויות הזיהום והניקוי סופג הציבור הרחב, כאשר מי שצריך לשלם הוא המזהם – יצרני המשקאות. מודל של הטלת פיקדון על מכלי משקה קיים בעולם מזה שנים רבות. חקיקה זו קיימת בקנדה, במדינות שונות בארה”ב, גרמניה, בלגיה, אסטוניה, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, קרואטיה , ליטא, פינלנד, איסלנד ועוד. על פי הניסיון הנצבר, מדובר בשיטה האפקטיבית ביותר לאיסוף בקבוקים, המשיגה שיעורי איסוף שמגיעים במקרים מסוימים ליותר מ-90%. גם בישראל השיטה הוכיחה את עצמה ושיעור האיסוף של מכלי הפיקדון עומד על כ-80%, בערך פי 2 מהיקף איסוף הבקבוקים הגדולים. הצלחת הפיקדון ניכרת בשטח  – בסקרים שנערכו בישראל, נמצאו פי 6.3 בקבוקים גדולים מבקבוקי פיקדון בפסולת שבחופים, ופי 5.2 בפסולת שמתחת למים.

על פי תחקיר שביצע אדם טבע ודין, נתוני האיסוף של מכלי המשקה הגדולים נמוכים מאד ויצרני המשקאות לא עמדו ביעדי החוק. המסקנה המתבקשת היא שהגיעה העת להחיל את הפיקדון גם על מכלי המשקה הגדולים. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שיש בה “חצי חוק פיקדון” – אבסורד שיש לשים לו סוף.

הצעדים בחוק המוצע:

  • הטלת איסור על חלוקה בחינם של שקיות בכלל המשק
  • הטלת פיקדון על מכלי משקה גדולים
  • סמכות להטיל פיקדון על מוצרים נוספים שיימצאו כברי פיקדון, באישור הכנסת

חלק שלישי – טיפול במוצרים בעייתיים

זיהום הפלסטיק נובע בראש ובראשונה משורה של מוצרים ספציפיים אשר על פי הסקרים מהווים את מרבית פסולת הפלסטיק בים ובחופים. לכן, על מנת לטפל בשורש הבעיה, נקבעה בחקיקת האיחוד האירופי רשימה של מוצרים שעליהם יש להטיל מגבלות. החקיקה מפרידה בין מוצרים שיש להם תחליפים זמינים בעלות סבירה, שעליהם יוטל איסור מוחלט, ובין מוצרים מזיקים אחרים, שעליהם תוטלנה מגבלות כלכליות.

מתווה החקיקה של אדם טבע ודין מאמץ בהקשר זה את הגישה האירופית ומציע לאסור על מוצרי הפלסטיק הבאים:

  • כלים חד פעמיים
  • קשים
  • מנקי אוזניים
  • צ’ופסטיקס
  • מקלות ערבוב
  • מקלות של בלונים
  • אריזות מזון לטייק אווי מקלקר (expanded polystyrene)

על מוצרים אחרים תוטל אחריות יצרן מורחבת. המשמעות היא שיצרני ויבואני המוצרים יחויבו לממן את פעולות ניקיון הזיהום שנוצר, בהתאם לחלקם היחסי, וכן לממן פעולות חינוך והסברה. בפועל, מהלך זה שקול להטלת מס, שתקבוליו יהיו “צבועים” לטובת צמצום נזקי הפלסטיק. מס זה נועד בין היתר גם לתמרץ את השוק לשנות את עיצוב המוצרים, להשתמש בחומרים חלופיים, ולקדם מוצרים רב פעמיים.

זהו המתווה המוצע בחוק להטלת אחריות יצרן מורחבת על מוצרים ספציפיים:

  • כוסות
  • אריזות טייק אווי
  • מכסים ופקקים
  • שקיות (אלה שלא מוטל עליהן היטל)
  • מגבונים
  • בלונים
  • היגיינה אישית
  • סיגריות עם פילטרים ופילטרים
  • צעצועי חוף וים

חלק רביעי – איסור על טכנולוגיות מזיקות

חלק ניכר מחלקיקי המיקרו פלסטיק המזהמים את הסביבה מוחדרים באופן מכוון למוצרים כדי לשפר את תכונות המוצר. כך, למשל מוצרים מסוימים בתעשיית הקוסמטיקה, הדטרגנטים ועוד. כמו כן, ישנן טכנולוגיות ספציפיות כגון פלסטיק מסוג OXO, הגורמות לפלסטיק להתפרק בסביבה באופן מזיק. המדיניות המקובלת בהקשר זה היא איסור על שיווק מוצרים כאלה. חקיקה זו קיימת כבר בקנדה, צרפת, איטליה, ניו-זילנד, קוריאה, בריטניה ובארה”ב, ולאחרונה עברה גם בחקיקת האיחוד האירופי.

על רקע זה, מתווה החקיקה של אט”ד מציע שני מהלכים מרכזיים:

  • איסור על ייבוא ושיווק של מוצרים שיש בהם שימוש מכוון במיקרו פלסטיק (microbeads) (בעיקר קוסמטיקה)
  • איסור על ייבוא ושיווק של מוצרי OXO

חלק חמישי – הגנה על אזורים רגישים

אחד הגורמים המרכזיים לזיהום הפלסטיק הוא נוכחות בני אדם באזורים רגישים לזיהום, בעיקר חוף הים, גדות נחלים, שמורות טבע וכדומה. הציבור מגיע לאזורים אלה עם מוצרי פלסטיק חד פעמיים, וכמויות גדולות מאד של פסולת נותרת במקום, או מתעופפת ברוח, ובסופו של דבר מזהמת את המים ופוגעת בבעלי החיים, ובסופו של תהליך הפלסטיק גם מגיע לגוף האדם. לכן, מעבר לצורך לצמצם את השימוש בפלסטיק חד-פעמי, יש גם חשיבות רבה לצמצום במקור של נוכחות חומרים אלה באותם אזורים רגישים, באמצעים אלה:

  • תיאסר הכנסת חד”פ ושיווק חד”פ בחופים ובקרבת מקורות מים
  • מתן סמכות לשר ולרשות מקומית להגדיר אזורים במרחב הציבורי הנקיים מחד פעמי.

חלק שישי – שינוי דפוסי ייצור

ישנן פרקטיקות ייצור אשר מובילות בסופו של דבר להגברת הזיהום. כך, למשל, ההפרדה בין הפקק ובין המוצר גורמת לכך שפקקים רבים מתגלגלים לסביבה ומתפרקים בה. בנוסף, ישנו שימוש נרחב בחומרים שפוגעים בתהליכי המיחזור ואינם מאפשרים ניצול יעיל של המוצרים בסוף חייהם.

האיחוד האירופי נקט במספר צעדים בהקשר זה אותם נכון ליישם גם בישראל:

  • חובת חיבור פקק למוצר – מכלי משקה עד 3 ליטר ומוצרים נוספים שיקבע השר
  • בקבוקי PET – קביעת יעד לתוכן ממוחזר (25% עד 2030)
  • סמכות לשר להגנת הסביבה להגביל שימוש בחומרים הפוגעים בתהליכי מיחזור

חלק שביעי – רכש ציבורי

אין חולק שהאזרחים והמגזר העסקי חייבים לקחת אחריות על הפסולת שהם מייצרים, אך הדבר נכון עוד יותר ביחס למגזר הממשלתי.

במתווה החקיקה מוצע:

  • איסור רכישה ושימוש בחד”פ במשרדי ממשלה, גופים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות, לרבות מוסדות חינוך.
  • השקעה ממשלתית בסיוע למעבר של גופים לדפוסי רכש מקיימים.

חלק שמיני – פיקוח, אכיפה ושקיפות

החוק המוצע קובע נורמות רבות המפורטות לעיל, אך בכל אלו לא תהיה תועלת ללא פיקוח ואכיפה.

כנהוג בחקיקה הסביבתית המודרנית, הפרת החוק תגרור הטלת סנקציות פליליות (קנסות/מאסר בתלות בחומרת העבירה) וכן סנקציות מינהליות (עיצומים כספיים).

כמו כן, המשרד להגנת הסביבה יחויב לדווח לכנסת ולציבור מדי שנה על יישום התכנית הלאומית לצמצום נזקי הפלסטיק, ועל עמידת הגורמים השונים ביעדים שהוצבו.

אם הגעת עד כאן, כנראה המאבק בפלסטיק חשוב גם לך.
זה הזמן לנצל את הטבת המס שמסתיימת בתאריך 31.12.19 ולתרום להוצאת הפלסטיק מחוץ לחוק.

חברי הצוות

עמיעד לפידות

ראש תחום פסולת ורכז קיימות

עו"ד אסף רוזנבלום

מנהל המחלקה המשפטית