הדברה

חומרים רעילים שמגיעים לצלחות האוכל של כל בית בישראל
אדם טבע ודין מקדמים רפורמה מקיפה אשר תאפשר האחדה ביחס לרישום כלל החומרים הפעילים ותכשירי ההדברה, תחייב ביצוע בדיקה מחודשת אחת לכמה שנים על פי מסוכנות החומר, לשם הגנה טובה יותר על בריאות הציבור ועל הסביבה.

מדינת ישראל מפקירה את הציבור בכל הנוגע לחומרי הדברה רעילים.

מדינת ישראל מתגאה בפירות ובירקות שלה. פלח משמעותי מענף הייצוא של ישראל הוא יצוא חקלאי. בהתאמה, התזונה בישראל מתאפיינת בפירות וירקות רבים, ונחשבת כתזונה טובה ובריאה. למעשה, הישראלים הם אלופי צריכת הפירות והירקות בעולם. ישראלים צורכים בממוצע כ-193 ק”ג ירקות וכ-190 ק”ג פירות לנפש בשנה, לעומת כמויות קטנות בהרבה באירופה ובארצות הברית. מתוך סך ההוצאה החודשית על מזון בישראל, ההוצאה החודשית על ירקות ופירות היא סעיף ההוצאה הגבוה ביותר ועומד על 18 אחוז מסך הוצאות המזון לנפש, 147 ש”ח בחודש לאדם. אך למרות נתוני הצריכה המעודדים של פירות וירקות, מדינת ישראל מפקירה את הציבור בכל הנוגע לחומרי ההדברה שנמצאים בהם – חומרים רעילים אשר בסופו של דבר מגיעים לצלחות האוכל של כל בית בישראל. מעבר לכך, ילדים בישראל חשופים לשאריות חומרי הדברה אף יותר מן המבוגרים.

ילדים ופעוטות גם רגישים יותר להשפעתם של חומרי הדברה. מערכות הגוף שלהם נמצאות בשלבי התפתחות, והחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך חלונות התפתחות אלו עלולה להגביר את הרעילות של אותם חומרים ולהשפעות ארוכות טווח על בריאותם של ילדים ותינוקות. משמעותה של רגישות מוגברת זו היא כי רמת חשיפה שנחשבת לבטוחה עבור מבוגרים, עלולה לפגוע בבריאותם של ילדים. מעבר לרגישותם המוגברת, ילדים חשופים גם למינון גבוה יותר של חומרי הדברה שנמצאים במזון. חשיפה זו נובעת מן העובדה שילדים אוכלים כמות גדולה יותר ביחס למשקל גופם וכן כתוצאה מכך שהרגלי התזונה שלהם שונים, דבר המאופיין בנטייה לצרוך מגוון קטן יותר של מאכלים ביחס למבוגרים.

היינו מצפים כי למשרד החקלאות תהיה תוכנית או מדיניות לאומית להפחתת השימוש בחומרי הדברה, אולם, על אף ההתחייבות להכין תכנית כזו עד לדצמבר 2017, זה עדיין לא קרה.

כיום, האחריות בנושא תכשירי הדברה בישראל והחומרים הרעילים שמרכיבים אותם, נמצאת בסמכות של שלל גופים רגולטורים, בעלי סמכויות מקבילות. במצב החוקי הקיים בישראל נכון להיום, הסמכות לאישור ורישום חומרי הדברה מוסדרת תחת חוקים שונים, ומצויה תחת מספר גופים שונים – משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות. 

הגוף האחראי על תכשירי הדברה להגנת הצומח הוא משרד החקלאות, אשר תפקידו לרשום את חומרי ההדברה, לבחון חידוש רישומם בהתאם למידע חדש שקיים בשוק, לפקח על השימוש הנכון בתכשירים ולוודא שאין שאריות חומרי הדברה רעילים בתוצרת החקלאית מעבר לרף המותר. הצריכה הגבוהה של פירות וירקות בישראל מגבירה עוד יותר את הצורך בשמירה על התוצרת החקלאית נקייה מחומרי הדברה. אך בפועל, החריגות של חומרי הדברה במזון בארץ הן מהגבוהות בעולם (11% בשנת 2016 לעומת פחות מ-3% בעולם).

בכל הנוגע לשאריות של חומרי הדברה במזון, ישנה אחריות משותפת – משרד החקלאות אחראי על מה שקורה בשדה, עד להגעת התוצרת למשווק, ומכאן ואילך האחריות היא של משרד הבריאות. כפל הסמכויות והעובדה שאין משרד אחד מתכלל מוביל לכשלים רבים, כגון חוסר עקיבות מהשדה ועד הצלחת, חוסר פיקוח, חוסר תכנית ואכיפה אחידה. בנוסף, ישנו שימוש בחומרי הדברה מסוכנים גם בפארקים וגנים ציבורים, בסמוך למוסדות חינוך ולבתים, וזאת מבלי שיש אמצעים להגנה על הציבור, כגון פרסום המתריע מתי ניתן להכנס לשטח שרוסס, או שמירה על מרחקי מגן מספקים. כל אלה מובילים לכך שהציבור חשוף לחומרי הדברה רעילים – באוכל, בגנים, מהאוויר ועוד.

כמו כן, בשונה ממדבירים תברואיים, מדבירים חקלאיים לא נדרשים לעמוד בבחינת רישוי, ואינם מחויבים בכל הכשרה. למעשה, התחום פרוץ לחלוטין. כתוצאה מכך, נפגעים עשרות אנשים מדי שנה משימוש לא תקין או מתאונות שנגרמות מחומרי הדברה חקלאיים. תכשירי הדברה לשימוש חקלאי ניתנים לקנייה ומכירה על ידי כל אחד, ללא כל הגבלה, ואין צורך בהכשרה, רישיון או היתר כדי לקנות אותם. תקנות הבטיחות בעבודה שהיו אמורות להסדיר כשלב ראשוני בלבד את נושא ההכשרה והרישוי של המדבירים, כמו גם את הגבלות המכירה על חומרים מסוכנים, תקועות כבר כשלוש שנים.

רישום חומרי ההדברה אף הוא נושא הנתון לסמכותם של כמה גופים, כתלות בתכלית התכשיר. כך, חוק הגנת הצומח והתקנות מתוכו מסדירים את רישומם של תכשירי הדברה המיועדים לשימוש חקלאי מצויים תחת אחריות משרד החקלאות, בעוד חוק חומרים מסוכנים וחוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית עוסקים בכל הקשור לתכשירי הדברה המיועדים לשימוש תברואי ומצויים תחת אחריות המשרד להגנת הסביבה. בנוסף, פקודת מחלות בעלי חיים והתקנות מתוכה עניינם תכשירי הדברה וטרינריים, המוסדרים תחת גוף אחר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ואילו הסמכות לרישום תכשירי הדברה המיועדים לשימוש על גוף האדם נתונה למשרד הבריאות.

ריבוי הסמכויות בהליך הרישום מוביל לחוסר הלימה לעתים בתנאי הרישום של אותם חומרים פעילים לשימושים השונים, ואף למצבים שבהם חומר שנאסר לשימוש למטרה מסוימת, הותר לשימוש למטרה אחרת. מאחר וכיום אין מגבלות מכירה על מרבית החומרים, חוסר הלימה זה  עלול להוביל לזליגה של שימוש בחומר עבור מטרה שלא שמה הוא אושר, ולסיכון בריאות הציבור או הסביבה. פיצול סמכויות זה מקשה גם על ביצוע הערכת סיכונים מקיפה הכוללת את כלל דרכי החשיפה לחומרי הדברה, כגון חשיפה ברחף משדות חקלאיים, שאריות במזון, שימוש ביתי, שימוש לצרכי גינון במרחב הציבורי, שימוש על בעלי חיים ועוד, ועוד מקשה על פיקוח על שימוש ומכירת החומרים. לאור כפל הסמכויות והכאוס הרגולטורי, ומאחר שכבר אירוע אירועי הרעלות טראגיים אשר הובילו לפגיעות בנפש, הוחלט בתחילת שנת 2018, בעקבות עתירה לבג”צ של אדם טבע ודין, על הקמת ועדת מנכ”לים לצורך קיום רפורמה בתחום, אולם בפועל, אין התקדמות גם בתחום זה.

כמו כן, כיום אין כל יכולת לדעת מאיין הגיעה התוצרת החקלאית שקנינו, ואין מעקב אחר שרשרת אספקת המזון מהשדה ועד לצלחת. הציבור לא יכול לדעת מאיפה הגיע המזון שלו! אם נמצאו חריגות של חומרי הדברה בפרי או ירק ששווק לציבור, אין כל דרך לדעת מאיפה הוא הגיע, ולחזור אל החקלאי האחראי, על מנת לערוך פיקוח ואכיפה כנדרש. למעשה, תקנות מכוח חוק פיקוח הצמח ושיווקו, שאמורות להסדיר את נושא העקיבות, לצורך מעקב ופיקוח על שרשרת הייצור- מן השדה ועד לצלחת, לא מותקנות כבר מעל לשבע שנים.

בנוסף, ישנו מחסור חמור בפיקוח ואכיפה על הימצאות שאריות חומרי הדברה במזון, באופן שחושף את הציבור לסכנה כתוצאה מרמות חריגות של שאריות חומרי הדברה במזון. לא קיים מאגר מידע אשר מרכז את הנתונים בדבר השימוש בחומרי הדברה בחקלאות בישראל. המשרד לא יודע מה הכמויות, מה פילוח אזורי השימוש, באילו חומרים משתמשים על גידולים ספציפיים, ואפילו את רשימת החקלאים מגדלי המזון בישראל. חוסר המידע מקשה על הפיקוח ועל קידום מדיניות להפחתת השימוש בחומרי הדברה מסוכנים.

ראוי לציין, כי משרד החקלאות, האמון על אישור מחודש במסגרת הליך הבחינה המחודשת (רוויזיה), אותה עורכים המשרדים באופן וולונטרי, מחליט על פי שיקולים חקלאיים, הגוברים על שיקולים בריאותיים וסביבתיים. כך, במקרים בהם הגוף המקצועי המליץ לבטל חומר הדברה כזה או אחר עקב היותו מסוכן לבריאות או לסביבה, אבל לא קיים תחליף חקלאי, מחליט משרד החקלאות על פי האינטרס החקלאי, על פני האינטרסים של הציבור.

אדם טבע ודין מקדמים רפורמה מקיפה בתחום הרישום, לרבות תיקוני חקיקה, אשר תאפשר האחדה של תנאי הרישום ושיטות העבודה ביחס לרישום כלל החומרים הפעילים ותכשירי ההדברה, תחייב ביצוע רוויזיות אחת לכמה שנים על פי קריטריונים ברורים כגון מסוכנות החומר, וזאת לשם הגנה טובה יותר על בריאות הציבור ועל הסביבה. כמו כן, הכנו מתווה לרפורמה ברישום, אשר יחייב תיקוני חקיקה ו/או הסדרים רגולטוריים חדשים. בין היתר, יידרש לתקן את חוק הגנת הצומח, חוק חומרים מסוכנים ופקודת מחלות בעלי חיים.

המלצותינו כוללות הקמת ועדה בין משרדית לרישום חומרי ההדברה, אשר תבחן את החומרים הפעילים עצמם, מתחתיה ישבו ועדות משנה לתכשירים, לפי ייעודם. עוד כוללות ההמלצות קביעת קריטריונים לפסילת חומרים לרישום, איסור רישום מחדש, קביעתם של החומרים כחומרים לשימוש מוגבל , חויוב ביצוע רוויזיות אחת ל-15 שנים או בעת קבלת מידע עדכני על חומר מסויים.

הרפורמה תשים דגש על יישום עקרון השקיפות ושיתוף הציבור בהליכי קבלת החלטות, ולהוביל לכך שהערכת הסיכונים מחשיפה לחומרי הדברה, אשר נערכת לצורך הרישום, תעמוד בקנה אחד עם השיטות הנהוגות במדינות המפותחות בעולם, קרי, כי הערכת הסיכונים תתחשב בכלל דרכי החשיפה, ותשים דגש ייחודי לחשיפה ולהשפעה של חומרי הדברה על אוכלוסיות רגישות כגון תינוקות וילדים.