חופים

שומרים על חופי הים פתוחים ונגישים לכולם
חופי הים בישראל הם משאב חברתי מהדרגה הראשונה. במדינה שטופת שמש כמו שלנו, כולם הולכים לים: עשירים ועניים, משפחות, ערבים, יהודים, עולים חדשים. חופי הים הם אחד מאמצעי השיווק הבולטים של משרד התיירות בחו"ל, אולם הצפיפות הגוברת והלחץ על הקרקעות הפתוחות מאיימים על רצועת החוף ועל היכולת של הציבור הרחב ליהנות ממנה.

פחות מ-2 ס”מ חוף לאדם: המאבק על חופים פתוחים.

חופי הים בישראל הם משאב חברתי מהדרגה הראשונה – במדינה שטופת שמש כמו שלנו, כולם הולכים לים: עשירים ועניים, משפחות, ערבים, יהודים, עולים חדשים. חופי הים הם אחד מאמצעי השיווק הבולטים של משרד התיירות בחו”ל,  וכרגע נדמה שהם יהיו פתוחים חינם לנצח.

אלא שבשנים הבאות צפויה אוכלוסיית ישראל להמשיך ולגדול, ובהתאמה צפוי לגדול גם הלחץ על הקרקע הפנויה שעוד נותרה בארץ. בניה בקו ראשון לכיוון הים משתלמת מאד מבחינה כלכלית, ולכן הלחץ להמשיך ולבנות במקומות אלו אינו פוסק, למרות שמדובר בשטח שמטבעו אמור לשרת את כלל הציבור.

יוזמות להקמת מרינות חדשות, כפרי נופש, מלונות שהם בעצם מגורים פרטיים, ושאר רעיונות בעייתיים, שהמשותף לכולם הוא העברת היכולת ליהנות מרצועת החוף מרבים למעטים, מחייבים המשך התמודדות נחושה עם האיומים שאינם חדלים על רצועת החוף ועל היכולת של הציבור הרחב ליהנות ממנה.

כמה עובדות:

  • אורך חוף הים התיכון של מדינת ישראל הוא כ 200 ק”מ.  
  • כשליש מרצועת החוף תפוסה וסגורה בפני הציבור, ע”י נמלים, מתקנים ביטחוניים, מתקני תשתית כמו תחנות כוח, מתקני התפלה ועוד.
  • לכל ישראלי נותרו פחות מ-1.5 ס”מ בממוצע של חוף פתוח.
  • אורך כלל  החופים המוכרזים לאורך הים התיכון הינו פחות מ-10% מכלל החופים בישראל, שהם  פחות מ-20 ק”מ בלבד של חוף מוכרז במצטבר. כלומר, בבואנו  להתרחץ בים במקום מסודר ובהשגחת מציל יש לכל תושב בישראל בממוצע פחות מרבע ס”מ של  חוף מוכרז. וזה בלי לחשב תיירים (יותר מ-3 מיליון כניסות תיירים בשנה).
  • שר התיירות הוא המתנגד הראשי להגנה על חופי ישראל למען הציבורי הישראלי.
  • זוכרים את פלמחים? יש עוד כ30- תכניות פוגעניות למגורים ומלונאות שאושרו לפני חוק החופים ושר התיירות התנגד לבחינה מחדש של תכניות אלו ולסיכוי לשנות אותן.
  • על שטחי החוף, אלה שמחוץ לערים, יחד עם שטחי החוף העירוניים, צפויים כאמור להתנהל מאבקים קשים בשנים הבאות. הדרישה התמידית לשטחים לתשתיות, השאיפה להקים אתרי נופש ותיירות חדשים, הרצון במרינות נוספות (במיוחד לאחר ה-“הצלחה” של בניית מגורים בקרבת מרינות בהרצליה, אשדוד ואשקלון), ויוזמות פיתוח נוספות –  כל אלה מסכנים את שארית החוף הפתוח בישראל.

איך הגענו למצב הזה?

על אף הישגי העבר, האיומים על החופים לא פוסקים, אלא רק משתנים, ואט”ד נאלץ להמשיך ולעסוק בנושאים חשובים אלו:

פרק החופים בתמ”א 1 (שיחליף את תמ”א 13 )- מאז שנת 2015 מקדמים במנהל  התכנון שבמשרד האוצר תכנית חלופית לתמ”א 13, תכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון, שנכנסה לתוקף בשנת 1983. אין ספק שחופי הים דורשים הגנה עדכנית, ואולם משמעותה של ההצעה המקורית מ-2015 היתה חיסול למעשה של ההגנה על החופים, וודאי שלא שיפורה.

מאז ועד היום, מתנהל מאבק מתמשך של אט”ד בהצעה זו, כדי לשפרה ולהביא אותה למצב שלפחות לא תפגע בהגנה על החופים שסיפקה תמ”א 13. ואכן, בזכות המאבק הלכו נוסחי פרק החופים והשתפרו עם השנים. אולם, גם כיום עדיין אין הנוסח שמקודם לאישור מאפשר הגנה מספקת לחופים. בשנה הקרובה, 2019, צפויה ההכרעה ביחס לפרק החופים, ולכן נדרש מאמץ מיוחד.

במסגרת המאבק בנושא זה הגיש אט”ד עתירה לבג”ץ, אשר הורה על חשיפת היקפי השטחים המוגנים בתמ”א 13 יחסית לפרק החופים, ואז התברר שכמחצית משטחי החוף ועורף החוף שהיו מוגנים בתמ”א 13 כבר לא ייכללו כמוגנים בפרק החופים. נתון זה מלמד עד כמה מדובר במאבק חשוב.

תכניות ישנות מלפני חוק החופים ( 2004) –  חוק שמירת הסביבה החופית התקבל ב-2004, ומאז תכנית חדשות צריכות לעבור גם את המסננת של הולחוף (הוועדה הארצית שדנה בכל תכנית במרחב החופי, 300 מטר מקו המים), דבר שמצמצם (גם אם לא מונע לגמרי) את הסיכוי לאישור תכניות בעייתיות בחופים כפי שהיה בעבר. אבל, חוק זה לא פגע בתוקפן של תכניות שאושרו לפני כניסתו לתוקף. לפי בדיקת אט”ד, ישנן כמה עשרות תכניות כאלה שעדיין לא מומשו (למשל: כפר נופש בבצת, ארבעה מגדלים נוספים על  חוף הכרמל בחיפה, אזור תיירות ונופש על חולות דרום אשדוד, ועוד), ואשר אם ימומשו הדבר יהווה פגיעה קשה באינטרס הציבורי בחופים.

מגורים ושימושים פרטיים אחרים בשטחים שנועדו לתיירות ונופש – חזית נוספת היא דרישת משרד התיירות לאפשר מגורים גם בשטחי מלונאות לאורך החוף, כדי להפוך את הקמתם למשתלמת יותר. אלא שהניסיון מלמד שבפועל מתקיימים במבנים כאלה שימושים פרטיים בעיקר, והתמרוץ מאפשר הקמת מפלצות חדשות מול הים באזורים שרובם רגישים ושנכון היה להמעיט ככל הניתן בבניה בהם. אם תתקבל הדרישה הזו יתכן, למשל, שגם הבניה של יתר המבנים במגדלי חוף הכרמל תיהפך למשתלמת והם יוקמו בעתיד.

התכנית להקמת מרינות חדשות – למרות המחסור בחופים פתוחים לטובת הציבור, בכל זאת החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבניה לקדם תכנית מתאר ארצית חדשה למרינות. התכנית מתקדמת וכוללת לא מעט הצעות למיקומים בעייתיים במיוחד, כאשר החשש הוא תמיד שפרט לשלילת רצועת החוף מהציבור, הכרוכה תמיד בהקמת מרינה, תנוצל המרינה כתירוץ וכזרז לאישור בניה נוספת, כפי שנעשה במרינות שונות בעבר. שוברי המרינות בעבר גם גרמו לפגיעה קשה בהסעת החולות, וכך למשל הקמת מרינה הרצליה הביאה לפגיעה קשה בחופים שמצפון לה.

לכן, עמדת אט”ד היא נחרצת –  מרינה נותנת שירות למעטים בלבד, יחסית למספר הגדול של נהנים מחוף פתוח, והמסקנה המתחייבת מכך היא שאין לאשר עוד מרינות על חשבון חוף פתוח בשום מקרה. מה שניתן אולי לעשות הוא לאשר מרינות חדשות בשטחי חוף מופרים, כמו מעגנת רידינג בת”א, או הקישון בחיפה, ותמיד לאחר בדיקה שהקמתן לא תפגע בהסעת החולות. אלא שיש אינטרסים רבים מנגד, מרשויות מקומיות שסבורות שמרינה תשדרג את המעמד שלהן, ועד יזמים למיניהם.

מה עשינו עד עכשיו?

בשל השלכותיו על ציבורים רחבים במיוחד במדינה נושא שמירת החופים הוא אחד מן הנושאים החשובים בהם עוסק אט”ד מאז הקמתו. בפעילותנו המתמשכת לאורך החופים היו לא מעט נקודות ציון בולטות, שלשם ההמחשה נזכיר כאן שלוש מהן:

פסק הדין בערעור ובעתירה בעניין מגדלי חוף הכרמל:

בין השנים 1996 ל-2002 ניהלנו את אחד המאבקים המשפטיים הממושכים והקשים בתולדותינו, נגד הקמת מגדלי חוף הכרמל בחיפה בצמוד לקו החוף ונגד השימוש הפרטי שנעשה בהם למרות ייעוד השטח לשימוש תיירותי ציבורי. בסופו של דבר צומצמה בנית הבניין השני בפרויקט ויתר ארבעת הבניינים שהקמתם אושרה לא נבנו עד היום. כמו כן פסק בית המשפט העליון, לראשונה בישראל, שהחופים מטבעם נועדו לשימוש ציבורי, ולכן שימוש פרטי, כפי שנעשה במגדלי חוף הכרמל, אינו אפשרי ויש להפסיקו.

פסק הדין בעניין סי אנד סן בצפון ת”א והקמת הטיילת בין הפרויקט לחוף:

תביעה שהוגשה על ידי אט”ד ב-1998, לאחר שהתברר כי פרויקט סי אנד סן נבנה בתוך המאה מטר האסורים לבניה שבקדמת החוף. לאחר שבית משפט השלום בת”א קיבל את טענות אט”ד, והורה על הריסת החומות שתחמו את השטח הפרטי שבקדמת הפרויקט, גובשה בסופו של דבר פשרה, כך שפרט להריסת החומות הפונות לים, הוקמה על חשבון היזמים, לאורך כל קידמת הפרויקט כאמור, טיילת ציבורית איכותית שהושלמה ונחנכה בשנת 2012.

חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית והקמת הולחוף:

חוק חשוב זה, שהתקבל בשנת 2004, מבוסס על הצעת חוק של המשרד להגנת הסביבה שלא קודמה במשך שנים ארוכות. רק לאחר שניסחנו  הצעת חוק פרטית, שעברה בכנסת בקריאה ראשונה ב-2011, החלה הממשלה לקדם באופן רציני את הצעת החוק הממשלתית.

גם כאן, התערבות אט”ד ופנייתנו בעניין לשר הפנים דאז, פורז, הביאה להוספתו להצעת החוק של רכיב חשוב במיוחד שלא נכלל בהצעה המקורית – הקמת  הועדה לשמירת הסביבה החופית, היא הולחוף, שכיום כל תכנית שחלה בתחום של עד 300 מ’ מקו המים צריכה לקבל את אישורה.

כיום, ראש תחום תכנון באט”ד היא נציגת ארגוני הסביבה בולחוף, וכל תכנית מוצעת חדשה בסביבה החופית עוברת גם דרכה, מה שתורם רבות להגנה על החופים ולמודעות לתכניות בעייתיות. הרבה הישגים סביבתיים הושגו בזכות חברות זו בוועדה.

מה נדרוש מהממשלה הבאה?

  •  שר הבטחון חייב להרפות מהחופים. עליו להוריד מסדר היום את הדרישה הנוכחית של משרד הביטחון לשנות את הקביעה בתמ”א 13, לפיה אם יפונו הבסיסים שלאורך החוף יישאר שם שטח פתוח. מבחינת הצבא, המאבק הזה שווה מיליארדים, ונכון להיום הוא לא מוותר. אין לאפשר את הסרת ההגנה על השטחים הביטחוניים.
  • נדרוש מהשרים להגנת הסביבה, השר הבא שיהיה אחראי על מנהל התכנון ושר התיירות, לתמוך בקידום החקיקה המונעת בנייה הפוגעת בחופים מכוח תכניות ישנות – כבר לפני מספר שנים, נוסחה באט”ד הצעת חוק לבחינה מחדש של תכניות ישנות בחופים על ידי הולחוף, כאשר ההצעה היא שאם הולחוף ימצא שמדובר בתכניות פוגעניות, הרי שזכויות הבניה שאושרו במקום ינויידו למיקום אחר, פחות פוגעני. למרות שפעמיים חתמו עשרות חברי כנסת על הצעת חוק זו, התנגדות הממשלה, בהובלת שר התיירות מנעה את קידומה על היום. בכוונתנו להמשיך ולהיאבק על קידום הצעת החוק, ובמקביל, לנסות להביא לכך שהתכניות הישנות ייבחנו מחדש גם שלא מכח חוק אלא בדרכים אחרות. 
  • לא נאפשר מגורים ושימושים פרטיים אחרים בשטחים שנועדו לתיירות ונופש – יש לדחות את דרישת משרד התיירות לאפשר מגורים גם בשטחי מלונאות לאורך החוף, כדי להפוך את הקמתם למשתלמת יותר. שכן, אם תתקבל הדרישה הזו יתכן, למשל, שגם הבניה של יתר המבנים במגדלי חוף הכרמל תיהפך למשתלמת והם יוקמו בעתיד.
  • נדרוש הגבלה של בניית חומות בחזית הים ותכנון מקיף של אזורי החוף לפני שמאשרים בהם פרוייקטים חדשים – נושא נוסף שנאבקנו עליו הינו תכנון ראוי ומקיף של הסביבה החופית והגבלת הבניה בחזית הים, מקום שיזמים שואפים לבנות בו כמה שיותר, דבר שיוצר בהדרגה חומה מול הים. גם כאן דרישותינו עדיין לא התקבלו. יש להגביל הקמת חומות בחזית הים, ויש להבטיח תכנון מחייב של אזורי החוף לפני שמאשרים בהם פרויקטים חדשים שבפועל גוזלים שטחים מהציבור לטובת בעלי ממון והשפעה. רק תכנון כולל ומחייב של אזורי החוף, שלצד בניה יבטיח גם את שמירת האינטרס הציבורי, יוכל למנוע זאת. המאבק בעניין זה מתרכז כיום בעיצובו הסופי של פרק החופים, אשר אמור להגיע לשיאו בזמן הקרוב והוא מהמאבקים החשובים ביותר שאט”ד ניהל.  השר שאחראי על מינהל התכנון הוא מי שאחראי גם להבטיח את קיום הכלים החיוניים כדי לשמור על החופים גם בעתיד.
  • נדרוש משר הפנים להגדיל את מספר החופים המוכרזים. כיום, כפי שציינו, יש בקושי רבע ס”מ של חוף מוכרז לכל תושב בישראל, בלי לכלול את התיירים. צריך יותר שטחי חוף מוכרזים, כמובן במקומות שמתאימים לכך, כאשר בשטחים פתוחים רמת הפיתוח של החוף צריכה להיות צנועה ומתונה יותר. 
  • נדרוש משר התחבורה להבטיח תחבורה ציבורית נוחה ואמינה לחופים המוכרזים, כולל בסופי שבוע. כיום לחופים רבים אין גישה נוחה אלא ברכב. נדרשת בחינה מקיפה של כלל חופי ישראל ותכנון מערך של תחבורה ציבורית שיבטיח גישה לחופים גם לאוכלוסיות שאין להן רכב. זה לא רק ענין סביבתי אלא זכות אדם בסיסית.