מה מצב מי התהום?

נכתב ע״י גליה אנג'ל   |   16/10/18   |   מים
מה מצב מי התהום?

חייבים לשקם את מי התהום, וחייבים לעשות זאת כבר היום.

מה מצב הזיהום כיום?

מרבית מי השתייה בישראל הם מים “מיוצרים”- מי ים מותפלים. תכנית רשות המים להקמת שני מתקני התפלה נוספים והמשך מגמת החיבור של עוד ישובים לצנרת הארצית שמובילה את המים המותפלים, תביא לתלות גדולה יותר של המדינה במתקני ההתפלה בשנים הבאות. למרות זאת, למים הטבעיים בכלל ולמי התהום בפרט חשיבות רבה גם בעידן שבו המים המותפלים מהווים את רוב המים שזורמים בצנרת העירונית שלנו.

שמירה על משאב מי התהום חיונית מכמה סיבות:

1. מי התהום מאפשרים גמישות בניהול משק המים: בשנים ברוכות משקעים ניתן לאגור את עודפי המים במאגרי מי התהום כך שבשנים שחונות ניתן יהיה להגביר את השאיבה ממי התהום.

2. מאגרי מי תהום נקיים מזיהומים יגבירו את אמינות אספקת המים ו”ביטחון המים” בשעת חירום. עובדה זו בולטת בעיקר מול הפגיעות של מתקני ההתפלה.

3. מי התהום עשירים במינרלים שחשובים לבריאות הציבור, כגון מגנזיום ויוד אשר חסרים במים המותפלים. מחקרים שנעשו לאחרונה בישראל קשרו בין היעדר מגנזיום במים לבין עלייה בשכיחות של מחלות לב.

מצב מי התהום בישראל כיום

שנים של פעילות תעשייתית הביאו לזיהום נפח משמעותי של מי התהום במגוון מזהמים כמו ממסים תעשייתיים, מרכיבי דלקים וחומרים שמשמשים לדישון ולהדברה. ב-50 אתרים בישראל נמצא זיהום נרחב כתוצאה מפעילות תעשייתית, וב-175 אתרים נוספים נמצא זיהום שמקורו בדליפה של דלקים. לרשימה ארוכה זו של אתרים מתווספים גם זיהומים מרחביים בניטרטים שמקורם בדליפה של עודפי דשנים משדות חקלאיים למי התהום. נפח המים המזוהמים כתוצאה מפעילות תעשייתית בלבד מוערך בשני מיליארד מ”ק (מטרים מעוקבים). לשם השוואה, סך הצריכה השנתית של מים שפירים נכון ל 2017 היא כ 1.4 מיליארד מ”ק. רק אתרים בודדים מתוך עשרות האתרים המזוהמים כתוצאה מפעילות תעשייתית נמצאים בתהליך שיקום, ובפחות ממחצית מהאתרים שזוהמו על ידי דלקים מבוצעות פעולות שיקום. ביתר האתרים מבוצע ניטור בלבד של מי התהום. עם זאת, גם הניטור של מי התהום הוא רחוק ממספק. בישראל עשרות אלפי מפעלים, אלפי מתקנים לאחסון והפצה של דלקים, מאות אזורי תעשייה נרחבים, בסיסי צבא, אתרים לאיסוף וסילוק פסולת ומכונים לטיהור שפכים. כל אלה מהווים פוטנציאל לזיהום מי התהום – אך מערך לניטור של מי התהום נמצא רק בחלק קטן מהאתרים. כך למשל, מתוך כ-250 אזורי תעשייה, מערך ניטור למי התהום קיים ב 20 בלבד!

איך זיהום מי התהום משפיע עלי?

מאות קידוחים להפקת מים (בארות) נסגרו בשנים האחרונות לאחר שנתגלו במי הקידוח ריכוזים גבוהים של מזהמים. הפקת המים חודשה בחלק מהבארות שנסגרו, אך לרוב מדובר בהפקה חלקית ולשימוש חקלאי בלבד. רק באחוז קטן מהבארות המזוהמות הוקם מתקן לטיהור המים, מה שמאפשר שימוש בהם למי שתייה. זה קורה בשעה שבאזורים רבים פוטנציאל ההפקה של מי התהום אינו ממומש באופן מלא, ומי תהום איכותיים ויקרים אובדים מדי שנה למשק המים.

מה חייב להשתנות?

נכון להיום, החוק לא מחייב שיקום של מי התהום באתרים בהם נמצא זיהום. אמנם, לרשות המים עומדת הזכות לדרוש מהגורם המזהם לשקם את מי התהום או לשלם את עלויות השיקום, אך מה קורה כאשר המזהם הוא, למשל, המדינה, או גרוע מכך כאשר הוא איננו קיים יותר? בחוק לא מוגדר מקור תקציבי לשיקום מי התהום במידה והמזהם הוא המדינה, או במקרים בהם הגורם המזהם לא ידוע, או שהוא לא קיים כבר. רשות המים גם לא מחויבת בהצגת תכנית שיקום רב שנתית שכוללת פירוט של האתרים בהם יוקם מערך לניטור מי התהום, ורשימה של אתרים בהם יחלו פעולות שיקום. בנוסף, בהקשר של חידוש ההפקה מבארות סגורות, לרשות המים אין כלים שמאפשרים לה לחייב בעל קידוח מים פרטי לחדש את ההפקה מקידוח שהושבת, למשל, כתוצאה מזיהום, ולא קיים מנגנון הלאמה של קידוחים פרטיים שבעליהם לא מעוניין לחדש את ההפקה מהם. במקביל, ישנם פערים גדולים בין המידע שקיים ברשות המים בנוגע למצב מי התהום לבין זה שמוצג לציבור באתר האינטרנט שלה.

מה אנחנו עושים כדי לשנות את המצב?

אדם טבע ודין מגבשת תכנית לאומית לשיקום מי התהום שתהווה פלטפורמה עבור הרשויות. התכנית הלאומית לשיקום מי התהום מהווה בסיס להצעת החוק של אדם טבע ודין – “שיקום מי תהום וטיוב בארות”.

מדוע חשוב לשקם את מי התהום – ומה מצב הזיהום כיום?

כמחצית מצריכת המים בישראל נשענת על מים מיוצרים – שפכים מטוהרים ומים מותפלים. למרות זאת, המים הטבעיים בכלל ומי התהום בפרט מהווים מקור משמעותי וחשוב במשק המים. לאור מצבם העגום של מקורות המים הטבעיים, והתמעטות המשקעים בעיקר בחלקה הצפוני של ישראל, נעשים מהלכים שמטרתם להגדיל את נפח המים המותפלים והקמה של מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי.

במקום להסתמך באופן בלעדי על התפלה, יש להמשיך להשתמש במקורות מים נוספים, ובהם מי התהום, מכמה סיבות:

א. מי התהום יאפשרו גמישות בניהול משק המים: בשנים שחונות ניתן להגביר את השאיבה, ובשנים ברוכות משקעים ניתן לאגור את עודפי המים ולהסב חלק מהמים המותפלים כדי להעשיר את מי התהום עצמם.

ב. מי תהום טובים לשתיה יגבירו את ביטחון אספקת המים. עובדה זו בולטת בעיקר מול הפגיעות של מתקני ההתפלה.

ג. מי התהום מועשרים במינרלים חשובים לבריאות כגון מגנזיום ויוד אשר חסרים במים מותפלים. מחקרים שנעשו לאחרונה קושרים בין היעדר מגנזיום במים לבין עלייה בשכיחות מחלות לב.

מצב מי התהום בישראל כיום

שנים של פעילות תעשייתית, בייחוד לקראת סוף שנות ה-90, גרמה לזיהום נפח משמעותי ממי התהום במזהמים תעשייתיים, מרכיבי דלקים וחומרי נפץ. כמו כן, נרשמה במהלך השנים עלייה הדרגתית בריכוז המלחים וניטרטים במים. נפח המים המזוהמים כתוצאה מפעילות תעשייתית, בהתאם לממצאי ניטור מי התהום שידועים כיום, מוערך בכשני מיליארד מ”ק. לשם השוואה, סך הצריכה השנתית של מים שפירים היא כ 1.4 מיליארד מ”ק. נפח המים המזוהמים כתוצאה מפעילות שני אתרי תעשיות ביטחוניות (תע”ש רמת השרון ותע”ש גבעון) מוערך בכ-860 מיליון מ”ק. לשם השוואה, הצריכה הביתית והתעשייתית של מים שפירים לשנת 2016 עמדה על כ 875 מיליון מ”ק. שטח פלומות הזיהום בשני האתרים עומד על יותר מ-20 קמ”ר.

מצב בארות ההפקה

משנת 1998 ועד שנת 2016 נפסלו כ-44 קידוחי הפקה של מים לאחר שנתגלו בהם מזהמים שמקורם תעשייתי. מדובר בכרבע מהבארות שנפסלו בישראל עד כה (כ-200 בארות). מתוך כלל האתרים עם זיהום שמקורו תעשייתי, רק בתשעה החלו פעולות השיקום (פחות מחמישית). בחלק מאזורי התעשייה בהם קיים זיהום במי התהום, הגורם המזהם אינו ידוע או שהגוף המזהם אינו קיים יותר (מפעלים שפעלו בעבר ונסגרו לפני שנים רבות).

 פוטנציאל זיהום מי התהום מתעשייה

בישראל 251 אזורי תעשייה שכוללים אלפי מפעלים, עשרות בסיסי צבא ועוד, ומרביתם מרוכזים במרכז הארץ מעל אקוויפר החוף הרגיש מאוד לזיהומים. טיפול לא מוסדר בשפכי המפעלים וניקוז מכוון של שפכים לקרקע בעבר הביאו לזיהום מי תהום נרחב באקוויפר זה. רק ב-18 אתרים הוקם עד כה מערך לניטור מי התהום, ולכן ייתכן כי נפח המים המזוהמים גדול באופן משמעותי מזה שמוערך כיום!

כתבות נוספות

“כאשר הבאר יבשה, אנחנו מכירים בערכם של המים.” – בנג’מין פרנקלין